הכלכלן הראשי במשרד האוצר מפרסם סקירה מקיפה על הרפורמה במבנה ההנחות בארנונה לשנת 2026, ומצביע על שינוי מהותי באופן קביעת הזכאות והיקף ההטבות לתושבים.
על פי הסקירה, מודל ההנחות הקודם התבסס על מבחן הכנסה אשר יצר, לטענת הכלכלן הראשי, הטיה לטובת משקי בית גדולים. במסגרת התקנות החדשות, שפורסמו לשנת 2026, שונתה שיטת החישוב כך שספי ההכנסה המזכים עודכנו ושיעורי ההנחה הותאמו למבנה אחיד יותר בין גדלי משקי הבית.
לפי הניתוח, השינוי צפוי להגדיל את סך ההנחות בארנונה בכ-1.1 מיליארד שקל, ולהרחיב את מעגל הזכאים בכ-100 אלף משקי בית נוספים. בסך הכול, מספר משקי הבית הזכאים מוערך בכ-840 אלף.
עם זאת, הסקירה מצביעה גם על השפעות תקציביות משמעותיות: הרשויות המקומיות צפויות לאובדן הכנסות, כאשר הפגיעה החריפה ביותר תורגש ברשויות חלשות. בחלק מהמקרים, אובדן ההכנסות עלול להגיע לעשרות אחוזים מהתקציב השוטף של הרשות, הנשען במידה רבה על הכנסות מארנונה.
עוד נטען לפי האוצר כי בעוד שהרפורמה מרחיבה את הזכאות בעיקר לעשירוני הביניים, חלק ניכר מההטבה עדיין אינו מתמקד באופן בלעדי בעשירונים הנמוכים. לפי הסקירה, כ-20% מהזכאים החדשים מגיעים מאשכולות חברתיים-כלכליים בינוניים.
נושא נוסף שמעלה המסמך הוא ההשפעה האפשרית על תמריצי עבודה. מאחר שמודל ההנחות אינו מותנה בתעסוקה ואינו כולל מנגנון הדרגתי מלא של הפחתת הטבה עם עלייה בהכנסה, נטען כי ייתכן שנוצר תמריץ שלילי מסוים להגדלת הכנסה מעבודה בקרב חלק מהזכאים.
לצד זאת, מציין הדוח כי שינוי המודל מגדיל את שיעורי ההנחה עבור חלק ממשקי הבית הקטנים, ומבצע התאמה רחבה יותר בין מספר הנפשות במשק הבית לבין רמת ההטבה.
בסיכום הסקירה נכתב כי הרפורמה יוצרת מתח מובנה בין שלוש מטרות מרכזיות: צמצום אי־שוויון, שמירה על יציבות פיננסית של הרשויות המקומיות, ושימור תמריצי עבודה כאשר כל אחת מהן מושפעת באופן שונה מהשינויים במודל החדש.
