ליהלומי המעבדה יש זכות קיום – אבל איך נכון לשלב אותם בשוק?

בעבר תעשיית היהלומים הציגה את היהלומים הטבעיים ויהלומי המעבדה כשני מוצרים שמתחרים זה בזה באופן ישיר: אם הצרכן קונה יהלום מעבדה, הוא כביכול לא יקנה יהלום טבעי.

אחמד בין סוליים, יו״ר פעיל ומנכ״ל Dubai Multi Commodities Center (DMCC), המכהן כיו״ר בורסת היהלומים ויו״ר בורסת הזהב והסחורות של דובאי, טוען כי הגישה הזאת משתנה. במקום לנסות לחסל או לדחות את שוק יהלומי המעבדה, חלק מהמנהלים הבכירים בתעשייה מבינים שצריך לחיות לצד המוצר ולהתאים את האסטרטגיה למציאות בשוק.

המציאות החדשה היא שלא בהכרח צריך לבחור "טבעי או מעבדה" – מכיוון שאפשר לפעול בשני התחומים.

רוני ונדרלינדן רואה ביהלום מעבדה לא בהכרח אויב, אלא מוצר שיכול להכניס צרכנים חדשים לעולם התכשיטים. לדוגמה, צרכן צעיר יכול להתחיל עם יהלום מעבדה בגלל המחיר הנמוך יותר שלו, ובהמשך, כשהתקציב שלו גדל, לעבור ליהלום טבעי.

לפי הגישה הזאת, עצם העובדה שאדם נכנס לשוק היהלומים היא דבר חיובי לתעשייה כולה.

המשמעות היא לא להתעלם מהבדלים בין המוצרים, אלא להעביר לצרכן בצורה ברורה את ההבדלים ביניהם. כלומר, צריך להסביר אם מדובר ביהלום טבעי או ביהלום מעבדה, ולא להשתמש בטענות סביבתיות או שיווקיות שעלולות להטעות.

אפשר בהחלט לקבל את קיומם של יהלומי המעבדה, אבל צריך שקיפות. מעבר לכך, יהלומי המעבדה הם כבר לא מוצר שניתן להתעלם ממנו, והיחס השלילי שהיה בעבר כלפי התחום הולך ונחלש. לכן גם חברות ומוסדות מעולם היהלומים צריכים להתמודד עמו בצורה מעשית.

באנלוגיה חשובה, עמיתו של ונדרלינדן במועצה העולמית ליהלומים, אנופ מהטה, אומר שכמו שיש היום גם שעונים חכמים וגם שעונים מכניים יוקרתיים, כך יכול להיות שוק שבו מתקיימים גם יהלומי מעבדה וגם יהלומים טבעיים.

הם לא חייבים להחליף לחלוטין אחד את השני, משום שהם יכולים לענות על צרכים שונים של צרכנים.

מי קובע איך מדרגים יהלומי מעבדה?

IGI הוא גוף שמנפיק תעודות ודירוגים ליהלומים, כולל יהלומי מעבדה.

לכן, העובדה שאדם שמגיע מעולם היהלומים הטבעיים עומד בראש IGI משמשת כדוגמה לכך שהגבולות בין שני התחומים הולכים ומיטשטשים. אחד הנתונים המרכזיים הוא ש54% מפעילות IGI ברבעון הראשון של שנת הכספים 2026 הייתה קשורה ליהלומי מעבדה שאינם משובצים.

IGI הגנה על המדיניות שלה, שלפיה יש להחיל על יהלומי מעבדה את מלוא סולם הדירוג המסורתי של ארבעת ה-C: חיתוך, צבע, ניקיון ומשקל בקראט.

ארבעת ה-C הם ארבעת המדדים המרכזיים המשמשים לתיאור איכות היהלום:

• Cut – חיתוך
• Color – צבע
• Clarity – ניקיון
• Carat – משקל בקראט

IGI אומרת למעשה: גם אם היהלום נוצר במעבדה, עדיין אפשר למדוד את המאפיינים הפיזיים שלו באמצעות אותם מדדים.

המטרה היא לתת לצרכן מידע ברור ואחיד על האבן שהוא קונה.

בהתאם לכך, אחד הוויכוחים המרכזיים הוא סביב העובדה ש-IGI ממשיכה להשתמש במודל המסורתי של ארבעת ה-C גם ביהלומי מעבדה. לעומת זאת, GIA בחרה לשנות את שיטת התיאור של יהלומי מעבדה ולהשתמש בקטגוריות רחבות יותר כמו Premium ו-Standard.

כלומר, שני גופים מרכזיים לא משתמשים באותה שפה בדיוק כאשר הם מתארים יהלומי מעבדה.

HRD Antwerp הולכת לכיוון אחר:

בעוד IGI אומרת "נדרג אותם", ו-GIA משנה את שיטת הדירוג, HRD Antwerp בחרה בגישה שונה לחלוטין: היא הפסיקה להנפיק תעודות ליהלומי מעבדה שאינם משובצים.

כלומר, אין כיום גישה אחידה בין מוסדות הדירוג הגדולים.

מסתמן כי השאלה האמיתית משתנה והופכת מ"האם ליהלומי מעבדה יש זכות קיום?" ל"איך צריך להתנהל מולם?"

שאלה הכוללת שאלות נוספות הנוגעות לאופן שבו יש לדרג אותם, האם יש למדוד אותם כמו שמודדים יהלומים טבעיים, איך יש להציג אותם לצרכן, והאם אפשר לשווק יהלומים טבעיים ויהלומי מעבדה באותו עסק.

אין סתירה בכך שחברה או מנהל פועלים גם בעולם היהלומים הטבעיים וגם בעולם יהלומי המעבדה, מכיוון שאלה שני מוצרים שיכולים להתקיים במקביל, כאשר כל אחד פונה לצרכנים אחרים ולצרכים אחרים.

המסר העיקרי הוא שהתעשייה צריכה להפסיק להילחם בעצם קיומם של יהלומי מעבדה.

במקום זאת, אחמד בין סוליים מציע שלושה דברים:

1. לקבל את קיומו של השוק.
2. לשמור על שקיפות מלאה ולהבהיר לצרכן מה מקור היהלום.
3. ליצור כללי דירוג ברורים כדי שהצרכן יידע בדיוק מה הוא קונה.

תעשיית היהלומים עוברת ממצב של יהלום טבעי נגד יהלום מעבדה למצב של דו-קיום בין שני השווקים. הדגש עובר מהשאלה מי "ינצח" לשאלות הרבה יותר פרקטיות: איך מדרגים, איך מתעדים, איך משווקים ואיך מוודאים שהצרכן יודע אם היהלום טבעי או מיוצר במעבדה.