יש מספר אחד שממשלות מפחדות ממנו יותר מכל דוח כלכלי: דירוג האשראי. לא כי הוא מודד כוח צבאי או מוניטין לאומי – אלא כי הוא קובע כמה תשלם ישראל כשתרצה ללוות כסף מהעולם. ובישראל של 2026, שזקוקה ללוות הרבה מאוד, זה נושא שאי אפשר להתעלם ממנו.
הרקע ידוע: מודי'ס הותירה את דירוג האשראי של ישראל ברמת Baa1 – הנמוכה מעולם – כשישראל מדורגת באותה רמה כמו פרו, תאילנד וקזחסטן. פיץ' מדרגת אותנו A עם תחזית שלילית עדיין. אך יש גם בשורה: בנובמבר 2025 העלתה S&P את תחזית הדירוג של ישראל מ"שלילית" ל"יציבה", ובינואר 2026 הצטרפה גם מודי'ס למהלך דומה. המשמעות: שתיים מתוך שלוש סוכנויות הדירוג הגדולות כבר אינן צופות הידרדרות נוספת – אלא מייצבות את הדירוג.
אבל הבעיות עדיין על השולחן
הסוכנויות אינן מורידות או מעלות דירוג מתוך קנטרנות. יש להן שלוש שאלות פשוטות: עד כמה גדול הגירעון? האם הממשלה שולטת בו? והאם הכלכלה יכולה לצמוח מספיק כדי לשלם את החוב? בכל שלוש השאלות, התשובות של ישראל כרגע אינן חד-משמעיות.
הגירעון המתוכנן כבר עלה מ-3.9% ל-5.1% מהתוצר, ולפי מומחים בשוק ההון עלול להגיע ל-5.5% ומעלה בעקבות עלויות מבצע "שאגת הארי". המדינה נושאת חוב לאומי של 1.4 טריליון שקל ומשלמת עליו 60 מיליארד שקל ריבית בשנה – סכום שקרוב לתקציב הבריאות הכולל. יחס החוב-תוצר, שעמד על כ-60% ערב המלחמה, עלול להגיע לכ-70% ב-2026 – זינוק משמעותי שייקח שנים לצמצם.
מה שמדאיג את הסוכנות לא פחות מהמספרים הוא הפוליטיקה. אנשי מודי'ס אמרו בפירוש שהם סקפטיים שכל שותפי הקואליציה מחויבים להידוק פיסקלי, ושכמה מפלגות מתנגדות לקיצוצים בכספים הקואליציוניים. במילים אחרות – הם קוראים את עיתוני הבוקר שלנו, ומה שהם רואים מדאיג אותם.
אבל יש גם צד שני – וחזק ממה שנדמה
חשוב לומר: ישראל אינה קרובה לסכנה ממשית של אי-יכולת לשלם חובות. לישראל עומדים יתרות מט"ח גדולות מאוד בבנק ישראל, חשבון הון פתוח, יציבות חיצונית ומגזר הייטק דינמי שממשיך לייצר ערך גם בזמן מלחמה. מגזר ההייטק מהווה כיום קרוב ל-70% מיצוא השירותים של ישראל ומהווה גורם מרכזי ביציבות השקל. אלה יתרונות אמיתיים שאין להקל בהם ראש.
אך מעבר למספרים, יש נכס שקשה לכמת אותו בטבלאות של חברות הדירוג: הישראלים לא מתנהגים כמו כלכלה קלאסית מספרי לימוד – הם נבהלים, ואז מתרגלים. מתלוננים, ואז קונים. כבר בשבוע השני למלחמה החל המשק לחזור לפעילות חלקית. עובדים חזרו לשולחנות, עסקים פתחו מחדש, והקניונים ובתי הקפה החלו להתמלא מחדש – אמנם עדיין באופן חלקי, אך המגמה ברורה. זהו לא רק מנגנון הישרדות – זוהי עדות לחוסן כלכלי עמוק שמוטמע בתרבות העסקית הישראלית. החוסן הזה, של הצרכן ושל בעל העסק שמסרב לקפוא, הוא שימנע האטה חדה בצמיחה של 2026 – גם אם לא יבטל אותה לחלוטין.
מה זה אומר לאזרח?
הורדת דירוג אינה רק עניין תדמיתי. ככל שהדירוג נמוך יותר, כך על ישראל לשלם ריבית גבוהה יותר כשהיא לווה כסף בשוק הבינלאומי. כשמדינה לווה ביוקר – היא מעבירה את העלות הזו לתשתיות שלא יוקמו, לשירותי בריאות שיקוצצו ולמיסים שיועלו. ריבית על חוב היא מס שלא הצבענו עליו.
הכיוון לתיקון ידוע לכל: צמצום גירעון אמיתי, קיצוצים מכוונים ולא רוחביים. אבל אם יש גורם אחד שעשוי להפתיע לטובה את חברות הדירוג – הוא הצרכן והיזם הישראלי. מי שרגיל לפתוח עסק מחדש יום אחרי שיצא מהממ"ד, לא מוותר בקלות.
ויש עוד פרמטר חשוב שלעתים מתפספס בדיון: פרמיית הסיכון של ישראל שירדה דרמטית במבצע "חרבות ברזל" ביוני 2025, עלתה עם פרוץ מבצע "שאגת הארי" אך עליה זו היתה מתונה ביותר. כיום פרמיית הסיכון נמוכה משמעותית לעומת השיאים של שנת 2024. זהו אות שהשווקים הפיננסיים, שמסתכלים קדימה יותר מסוכנויות הדירוג, כבר תמחרו חלק מהשיפור. לאחר סיום המלחמה, צפויה הפרמיה לרדת עוד – ופרמיית סיכון נמוכה היא בדיוק הסוג של אינדיקטור שמניע סוכנויות דירוג להעלות דרוג.
אם המלחמה אכן תסתיים בשבועות הקרובים, ואם ישראל תגלה משמעת פיסקלית מינימלית לאחריה, התמונה המצטברת – חוסן כלכלי מוכח, הייטק שממשיך לצמוח, פרמיית סיכון יורדת ושתי סוכנויות דירוג שכבר ייצבו את תחזיתן – מצביעה על כך שהעלאת דירוג האשראי של ישראל היא לא רק אפשרית, אלא סבירה.
