בשנת 2006, עם כניסתה לתפקיד קנצלרית גרמניה, טבעה אנגלה מרקל את המשפט שהיה אמור להיות המצפן עבור כלכלות המערב: "יש לנו שלוש משימות עיקריות: צמיחה, צמיחה וצמיחה". ביום העצמאות ה-78 של מדינת ישראל, הקביעה הזו מקבלת משמעות מיוחדת.
בעוד שמדינות רבות בעולם המפותח נאבקות בדעיכה ובקיפאון, עם נתוני צמיחה מביכים, ישראל מוכיחה שוב שהיא פועלת לפי חוקים כלכליים משלה. נתוני הצמיחה של שנת 2025, שעמדו על 2.9%, סימנו את תחילתה של התאוששות מרשימה בעיצומה של תקופה ביטחונית מורכבת ומאתגרת.
היכולת של המשק הישראלי לשמר מנועי צמיחה פעילים, ובראשם היצוא הטכנולוגי והצריכה הפרטית, היא עדות לחוסן המבני שמאפשר לנו להביט אל עבר שנת 2026 עם תחזית צמיחה אופטימית של כ-4%.
אמנם טרם העימות הישיר מול איראן התחזיות טיפסו אף לאזור ה-5%, אך העובדה שהמשק הישראלי שומר על קצב גבוה גם תחת אש מדגישה את "סוד הקסם" המקומי: השזירה הבלתי ניתנת להפרדה בין העוצמה הביטחונית לשגשוג המשקי.
כיפת ברזל כלכלית: הקשר שבין עוצמה צבאית לשגשוג אזרחי
התפיסה הכלכלית הישראלית החדשה מחייבת אותנו להכיר בכך שהוצאות הביטחון אינן "נטל" תקציבי, אלא השקעה ישירה בתשתית היציבות של המדינה.
כמובן, אין הדבר אומר כי אין לשאול שאלות באשר להיקף תקציב הביטחון וניצולו, אך באופן בסיסי זה הפך להיות הרבה יותר ברור בי ביטחון חזק הוא המגן שמאפשר לכלכלה לצמוח, למשוך השקעות זרות ולקיים פעילות עסקית רציפה; ללא הגנה עוצמתית, המנועים הכלכליים פשוט יכבו.
מנגד, הקשר הזה פועל בשני הכיוונים: כדי לתחזק צבא מתקדם ועליונות טכנולוגית, המדינה חייבת משק איתן שמייצר את המשאבים הדרושים. שנת 2026, על אף התנודות הגיאופוליטיות, צפויה להיות שנת מבחן ליכולתנו למנף את העוצמה המבצעית לכדי יציבות בשווקים.
במידה שההתפתחויות בחזית המזרחית יובילו לרגיעה יחסית, אנו עשויים לראות את הצמיחה חוזרת ומתקרבת לרף ה-5%, מה שיחזק עוד יותר את מעמדה של ישראל כאי של עוצמה בלב סערה גלובלית. זהו מעגל קסמים שבו הביטחון מעניק שקט לכלכלה, והכלכלה מעניקה את הכלים להבטחת עתידנו.
מעבר למספרי המאקרו: האתגר שבהפיכת העושר הלאומי לרווחה אישית
מבט מעמיק בנתונים מגלה שההצלחה הנומינלית של התוצר שלנו, הכוללת את הכניסה המרשימה לטופ 20 העולמי בתמ"ג לנפש ועקיפת מעצמות כמו גרמניה ובריטניה – עדיין לא מורגשת מספיק בכיסו של האזרח.
הבעיה טמונה בנתוני התמ"ג לנפש כאשר הם מותאמים לכוח הקנייה של הישראלים – שם ישראל עדיין נמצאת הרחק מאחור, במקום לא מחמיא במיוחד.
הפער הזה משקף את העובדה שכוח הקנייה של הישראלים אינו טוב מספיק – יוקר המחיה נותר חסם מרכזי ששוחק את פירות הצמיחה, וכך גם פריון העבודה והשכר הנמוך בענפים רבים במשק. הדיסוננס בין העושר הלאומי על הנייר לבין המציאות במדפים הוא תוצאה ישירה של משק שזקוק בדחיפות לרפורמות מבניות, פתיחה משמעותית לתחרות חופשית ופירוק חסמי יבוא.
צמיחה אמיתית היא כזו שמתרגמת את היכולות הפנומנליות שלנו לרווחה אישית לכל משפחה, וזהו היעד המרכזי שעומד לפתחנו בשנים הקרובות.
ביום העצמאות ה-78, מדינת ישראל עומדת בפני הזדמנות היסטורית. אם נדע לשלב את התעוזה והיצירתיות שאנו מגלים בשדה הקרב וביחידות הפיתוח עם אומץ פוליטי דומה בזירה הכלכלית, השמים הם הגבול. המשמעת הפיסקלית והרפורמות הנדרשות הן לא רק "צעדים כלכליים", אלא המפתח להפיכת הנס הישראלי למציאות יומיומית של שפע ורווחה.
ישראל של היום היא הוכחה חיה לכך שרוח האדם והיכולת להשתנות תחת לחץ הן מנועי הצמיחה החזקים ביותר שקיימים. ביום שבו העוצמה הכלכלית תפגוש שוק חופשי ופתוח באמת, נגלה שהעצמאות שלנו חזקה מאי פעם – לא רק בביטחון המולדת, אלא גם ביכולת של כל ישראלי וישראלית לבנות כאן עתיד משגשג ואיכותי. אלו הרגעים שבהם נכתב הפרק הבא של הכלכלה הישראלית, והוא נראה מבטיח מתמיד.
