היום (חמישי) סין פרסמה את תוכנית האקלים החדשה שלה, המתפרסת על פני חמש שנים ומסמנת שינוי כיוון משמעותי. עד עכשיו סין בעיקר בנתה עוד ועוד פאנלים סולאריים וטורבינות רוח; כעת היא רוצה להבטיח את השימוש בפועל בחשמל הנקי הזה.
המטרה היא לוודא שהחשמל מנוצל באמצעות סוללות אגירה, רשתות הולכה חכמות, ומעבר מסיבי של מפעלים לשימוש בחשמל במקום בפחם.
סין היא המזהמת הגדולה ביותר בעולם, והמקור המרכזי לגזי החממה שמאיצים את ההתחממות הגלובלית.
כדי לעמוד ביעדי הפחתת הזיהום שלה עד שנת 2030, בייג'ינג מבינה שלא מספיק רק לייצר חשמל נקי – בין שמאנרגיית שמש ובין שמאנרגיית רוח – אלא צריך לחבר אותו פיזית למערכות התחבורה ולתעשיות הכבדות. במסגרת התוכנית החדשה, סין מתכננת לשלב את מערך האנרגיה המתחדשת המסיבי שלה במפעלים, במרכזי נתונים (Data centers) ובתחבורה.
חלק מפעילי איכות הסביבה ונציגים של מדינות אחרות, הלוחצים על סין להפחית את הזיהום בקצב מהיר יותר, מתוסכלים מהתוכנית הנוכחית ומקבילים שהיא רופפת מדי; לטענתם, היעדים שלה גמישים ואינם נוקשים מספיק כדי לחולל מהפכה מיידית.
עם זאת, בשנה שעברה (2025) נרשמה מגמה חיובית: לראשונה מאז ימי הקורונה, הזיהום בסין ירד מעט. הסיבה המרכזית לכך היא המעבר המסיבי לרכבים חשמליים ולמשאיות חשמליות למרחקים ארוכים, לצד כניסת אנרגיית השמש והרוח לשימוש רחב.
הנשיא שי ג'ינפינג אמנם התחייב בעבר להגיע לניטרליות פחמנית (מצב שבו המדינה לא מוסיפה בכלל זיהום חדש לאטמוספירה) עד שנת 2060, אך קיים פער זמנים בעייתי בשטח. הגורמים הממשלתיים בסין אינם מבטיחים להוריד את הזיהום כבר עכשיו, אלא רק לעצור את מגמת העלייה שלו לקראת שנת 2030. המשמעות היא שבפועל, רמת הזיהום בסין עלולה לזנק בשנים הקרובות.
במקביל, בגלל ההאטה בכלכלה המקומית והמלחמה באיראן המשבשת את אספקת הנפט והגז העולמית, סין חוששת ממשבר אנרגיה פתאומי. לכן, בטווח הקצר היא עלולה לחזור להשתמש בדלקים מזהמים כדי להגן על עצמה – מה שיפגע במאבק העולמי באקלים ויסבך את התוכניות שלה.
הפרדוקס הסיני בולט במיוחד כשמסתכלים על החודשים האחרונים: רק בחודש יוני האחרון (2026), חודש אחד בלבד לפני פרסום תוכנית האקלים הרחבה של היום, סין פרסמה את תוכנית החומש הממוקדת שלה למגזר האנרגיה.
באותה תוכנית, שנועדה לבדוק איך שומרים על האורות דולקים במדינה, נקבע רשמית כי הפחם יישאר רשת הביטחון והגיבוי המרכזי של סין במקרה של חירום או מחסור בדלקים בעקבות המלחמה באיראן.
יוצא מכך שרק לפני חודש הבהירה סין שאינה מתכוונת לוותר על הפחם המזהם כל כך מהר, והיום היא מציגה תוכנית ירוקה להפחתת פליטות.
כחלק מגישת הגיבוי הזו, סין אינה סוגרת מפעלים מזהמים שמפיקים כימיקלים מפחם, אלא מנסה "לעדכן" אותם: היא דורשת מהם לשפר את היעילות, לצמצם פליטות, ולהתחיל לשלב בהדרגה טכנולוגיות נקיות יותר כמו מימן ירוק כדי להפחית את הנזק הסביבתי.
חמש השנים הקרובות תהיינה קריטיות לעולם כולו. מכיוון שסין היא מדינת ענק, אם היא לא תצליח להוריד את רמת הזיהום שלה באופן אגרסיבי, המאמץ של כל שאר העולם לעצור את ההתחממות הגלובלית עלול להיכשל.
נכון לשנים האחרונות, סין מייצרת כמעט פי 3 זיהום מארה"ב, המדינה המדורגת שנייה בעולם בפליטת גזי חממה (29% לעומת 11%). בארה"ב, תחת ממשל טראמפ, בוטלו תקנות ירוקות רבות, מה שגרם לזיהום האמריקאי לעלות שוב בשנה החולפת, והותיר את סין כקטר המרכזי שעיני העולם נשואות אליו כדי להוביל את שינוי מגמת האקלים.
