המלחמה במפרץ מייקרת באופן דרמטי את עלות השינוע של הנפט דרך מצר הורמוז, כאשר חברות הספנות נאלצות להציע שכר חריג לאנשי הצוות שמוכנים לקחת על עצמם את הסיכון.
קברניטי מכליות הנפט שמפליגות דרך המצר מקבלים כיום תגמול שמגיע לכ-100 אלף דולר בחודש, לצד בונוס של 50 אלף דולר עבור כל חצייה, על רקע המשך התקיפות האיראניות נגד כלי שיט, כך לפי הפייננשל טיימס.
התגמול מגיע בנוסף להכפלת השכר של אנשי הצוות בזמן שהם נמצאים באזור הדרומי של הים האדום ובמפרץ עומאן. במהלך המעבר בהורמוז, אנשי צוות רגילים עשויים לקבל פי 4 עד 6 מהשכר הרגיל שלהם. עבור חלק מהעובדים מדובר בהכנסה משמעותית לאורך חודשים, שכן מכליות ייעודיות מבצעות שוב ושוב את אותו מסלול.
יתרה מכך, המחיר של ההפלגה אינו מסתכם בשכר העובדים. תעריפי ההובלה של מטענים העוברים דרך המצר הגיעו השבוע לשיא של 1.3 מיליון דולר ביום, לעומת 20-50 אלף דולר בלבד ביום בשנה שעברה. הפלגה הכוללת כניסה למפרץ, העמסת הנפט ויציאה ממנו נמשכת בדרך כלל כארבעה ימים, ורק מספר מצומצם של ספינות מוכן כיום לבצע את המסלול.
הסיכון הביטחוני באזור החריף בתקופה האחרונה, ולפי חברת אבטחת הספנות Vanguard, מאז 20 בספטמבר התרחשו לפחות 14 תקיפות, כולל ארבע ספינות שנפגעו מאז סוף השבוע. בסך הכול, לפי ארגון הספנות הבינלאומי, לפחות 93 ספינות נפגעו מאז 28 בפברואר ו-24 אנשי צוות נהרגו.
למרות הסיכון, חברות ויצרניות נפט באזור ממשיכות להפעיל את הנתיב בשל החשיבות הכלכלית של הוצאת הנפט מהמפרץ. מכלית-על טיפוסית יכולה לשאת כ-2 מיליון חביות נפט ולהפליג עם צוות של עד 35 אנשי צוות. חלק מהמכליות מעבירות את הנפט לספינות אחרות שממתינות מחוץ למפרץ, באזור פוג'יירה שבמפרץ עומאן, ומשם המטען ממשיך ליעדו הסופי.
העלייה בסיכון משפיעה גם על מספר הספינות שעוברות במצר. לפי Windward, ב-4 באוקטובר עברו בו 13 כלי שיט בלבד, לעומת 24 באותו יום בשבוע הקודם. רוב הספינות עוברות באזור בשעות הלילה ומכבות את מערכות ה-GPS שלהן, בעוד הצי האמריקאי מפעיל יכולות הגנה אווירית לאורך נתיב הסמוך לחופי עומאן.
לפני המלחמה עברו במצר כ-135 כלי שיט ביום, שנשאו כ-20% מאספקת הנפט והגז הטבעי הנוזלי בעולם. לפי Windward, כ-2% מהספינות שעברו במצר ברבעון השלישי נפגעו.
גם זרימות הנפט עצמן השתנו. לפי Kpler, היקף יצוא הנפט מהמפרץ התקרב לרמות שלפני המלחמה, אך הזרימות דרך מצר הורמוז עדיין נמוכות בכשליש לעומת הרמות שקדמו למלחמה. חלק מהמטענים הוסטו לנתיבים אחרים, בהם צינורות.
במקביל, חברות הספנות מתמודדות עם התייקרות משמעותית גם בביטוח ובדלק. פרמיות ביטוח סיכוני המלחמה באזור מגיעות ל-6%-10% משווי גוף הספינה, כך שביטוח של מכלית-על עשוי להגיע לכ-20 מיליון דולר להפלגה. מחיר המזוט בפוג'יירה, נמל התדלוק המרכזי הסמוך למפרץ, הגיע ביום שני ל-686 דולר לטונה – עלייה של 67% לעומת השנה שעברה.
עם זאת, הסיכון אינו מתחלק באופן שווה בין כל אנשי הצוות. רבים מהימאים מגיעים ממדינות כמו הודו, הפיליפינים ואינדונזיה, וכן מרוסיה, אוקראינה ומזרח אירופה, והם נמשכים למקצוע בשל השכר הגבוה יחסית להכנסות במדינות המוצא שלהם.
בין החברות שממשיכות להפעיל ספינות באזור נמצאות Sinokor מדרום קוריאה, Dynacom היוונית וכן חברות אנרגיה ממשלתיות מהמזרח התיכון, בהן ADNOC מאבו דאבי וחברת Kuwait Oil Tanker Company.
כך, מצר הורמוז הפך מאז פרוץ המלחמה לא רק לנקודת חיכוך ביטחונית, אלא גם לצוואר בקבוק יקר במיוחד עבור שוק האנרגיה. חברות מוכנות לשלם סכומים חריגים כדי להמשיך להוציא נפט מהמפרץ, בעוד הירידה במספר המעברים והסטת חלק מהמטענים לנתיבים חלופיים משנות את דפוסי השינוע באזור.
