ההיסטוריה הכלכלית מלמדת כי כל מהפכה טכנולוגית מולידה מעמד חדש של עשירים, שמנסה לעצב מחדש את העולם דרך פילנתרופיה.
בעידן התעשייתי היו אלה אנדרו קרנגי (ידוע בכך שבנה כ-1,600 ספריות ציבוריות ואף הקים את ארמון השלום בהאג), ג'ון ד' רוקפלר (שע"פ תחשיב של פורבס תרם כ-100 מיליארד דולר לפי השווי של היום), ועוד, שבנו אוניברסיטאות ואולמות קונצרטים.
עידן האינטרנט הביא עמו את "התחייבות הנתינה" (The Giving Pledge) של ביל ומלינדה גייטס, וורן באפט ומארק צוקרברג, שתיעלו מיליארדים לבריאות ולחקלאות במדינות מתפתחות, כמו גם במאבק במשבר האקלים.
הגל השלישי: 430 מיליארד דולר על השולחן
כעת, נראה כי פריחת ה-AI מחוללת את "הגל השלישי" – גל פילנתרופי בעוצמה ובהיקף חסרי תקדים, המשתחרר אל העולם בקצב מסחרר.
הנפקות הענק המתוכננות של מעבדות ה-AI המובילות, OpenAI ואנתרופיק, צפויות להעריך את שוויה של כל אחת מהן ביותר מטריליון דולר. אירועי הנזילות הללו עומדים לשחרר הון אדיר לידיהם של המייסדים, המשקיעים והעובדים.
בינואר האחרון, כל שבעת המייסדים השותפים של אנתרופיק התחייבו לתרום 80% מעושרם – סכום המוערך ב-110 מיליארד דולר. יחד עם הקרן של OpenAI (המחזיקה ב-26% מהחברה) וקרנות ייעוץ תורמים (DAF) של העובדים, היקף התרומות המובטח מגיע ל-430 מיליארד דולר. כך על פי סיכום בכתבה שפורסמה ב"האקונמיסט".
מדובר בסכום השווה בערכו לכ-25 קרנות פורד, או שתי תוכניות מרשל במונחי הכסף של ימינו, אשר צפוי להזרים כ-20.5 מיליארד דולר מדי שנה לעמותות.
דחיפות פאניקלית ומרוץ נגד הזמן
אולם, ההבדל הדרמטי ביותר בין הפילנתרופים של ה-AI לקודמיהם אינו רק גודל שק הכסף, אלא קצב ההוצאה והדחיפות הפאניקלית.
בעוד תעשייני העבר והמיליארדרים של עידן ה-Dot-Com הקימו קרנות יציבות שחילקו אחוזים בודדים מהונם מדי שנה לאורך עשורים, דור ה-AI פועל מתוך תחושת חלון הזדמנויות הולך ונסגר.
תפיסת העולם הדומיננטית בקרב עשירי הענף מבוססת על "אלטרואיזם אפקטיבי" (Effective Altruism) – גישה היפר-רציונלית המאמינה שיש לחלק את הכסף במהירות המרבית למקומות שבהם הוא יציל את מספר החיים הגדול ביותר.
הפרדוקס הכפול: להציל את העולם ממה שיוצרים
דחיפות זו נובעת מפרדוקס כפול: מחד, התורמים מאמינים כי ה-AI עצמה תמגר בעתיד הקרוב את מרבית המחלות והעוני, ולכן "חובה לפעול עכשיו כדי להציל חיים כעת, כי בעתיד לא יהיו חיים שצריך להציל".
מאידך, רבים מהם מודאגים מ"סיכונים קיומיים" שהטכנולוגיה שהם עצמם מפתחים עלולה לייצר, ומזרימים מאות מיליוני דולרים למחקרים על בטיחות ה-AI ויישור קו של המודלים (למשל חברת אנתרופיק, אשר משקיעה מיליארדים במחקרים האלו).
המנכ"ל והמייסדים של אנתרופיק, לצד ארגונים כמו Coefficient Giving (לשעבר Open Philanthropy), כבר החלו להנזיל מניות ולחלק מיליארדי דולרים בפועל עוד בטרם ההנפקה.
התוצאה היא שינוי מקצה לקצה של מפת הצדקה העולמית: ממימון הנדסה גנטית ביתושים למיגור המלריה, דרך פיתוח חיסונים לכלל נגיפי השפעת, ועד למחקרים למניעת הכחדת האנושות.
האם הכסף באמת יגיע לחלשים?
האתגר כעת הוא לוודא שגל התרומות הזה יופנה להצלת חיים במקום לחלק עבודות לחברים. עם כל כך הרבה כסף שנכנס, נוצרות עמותות חדשות – אך מבנה של עמותות ומוסדות ללא כוונת רווח אינו פופולרי במיוחד בעמק הסיליקון.
חלק מהעשירים, כמו אילון מאסק, מאמינים שבעיות נפתרות טוב יותר על ידי סטארט-אפים (והוא אף נודע בקיצוץ הפומבי שעשה בסוכנות הסיוע USAID).
בשל כך, אין באמת אפשרות לדעת האם הכסף ייצא מחוץ לעמק וישפר את העולם, או ששוב יישאר בתוך העולם הפיננסי המצומצם של ענקיות ה-AI.
