ביום חמישי האחרון (15 באוגוסט), יצאה מנמל נינגבו בסין אוניית המכולות "מגדל דובאי". היא לא שטה דרומה לעבר מצר מלאקה, וגם לא שמה פניה לעבר תעלת סואץ או סביב כף התקווה הטובה. במקום זאת, הספינה הסינית פנתה צפונה – אל מצר ברינג והמים הקפואים של האוקיינוס הארקטי.
המסע הזה, של חברת הספנות הסינית Sea Legend, אינו עוד הפלגה שגרתית. כפי שדיווח מגזין 'האקונומיסט', מדובר ביריית הפתיחה של "הארקטיק אקספרס" – שירות המטען הסדיר הראשון בין אסיה לאירופה שעובר כולו מעל רוסיה והקוטב הצפוני.
היעד: נמל פליקססטו במזרח בריטניה. הזמן הצפוי: כ-20 יום בלבד – כמעט פי שניים מהר יותר מהנתיב המסורתי דרך תעלת סואץ.
בזמן שהעולם כולו נחנק בצווארי בקבוק ימיים – ממצר הורמוז ועד האיומים של הלוחמים החות'ים בים האדום – הממסד הסיני מוכיח ששינויי האקלים וההתחממות הגלובלית הם לא רק איום סביבתי, אלא הזדמנות גיאופוליטית של פעם בדור.
נתיב הים הצפוני: חלום קוטבי או מלכודת דבש?
נסיגת הקרח המהירה באזור הקוטב הצפוני פותחת חלון הזדמנויות יחיד במינו. מלבד קיצור הזמנים הדרמטי, השיט במים הקרים חוסך כמויות אדירות של דלק ומגן על סחורות רגישות, כמו סוללות ורכיבי רכב חשמלי, מהטמפרטורות הלוהטות ששוררות במכולות המשייטות במזרח התיכון.
אבל מתחת לפני השטח הקפואים מסתתר משחק כוחות מסוכן הרבה יותר.
מאז שהציגה סין ב-2018 את חזון "דרך המשי הקוטבית", שבע מתוך שמונה המדינות הארקטיות – כולן דמוקרטיות מערביות וחברות נאט"ו – עוקבות בדאגה עמוקה.
החשש במערב אינו רק מדומיננטיות מסחרית סינית, אלא מהברית ההדוקה שנרקמת בין בייג'ינג למוסקבה. השליטה בנתיב הצפוני דורשת ליווי של שוברות קרח גרעיניות רוסיות, אישורים ממוסקבה ותשתיות יבשתיות בשטח רוסי.
גורמי ביטחון במערב מזהירים כי מה שמתחיל כיום כמכולות של סוללות ומודלים סולאריים, עלול להפוך מחר לתשתית צבאית מתקדמת להפעלת צוללות ומעקב מודיעיני.
המרוץ נפתח: גם סיאול וטוקיו בתמונה
סין אינה היחידה שמבינה את הפוטנציאל. יפן כבר הודיעה על עדכון מדיניותה הארקטית, וב-22 באוגוסט תצא אוניית מכולות של חברת PanStar הדרום-קוריאנית להפלגת ניסוי משלה מבוסאן לבריטניה – במסע שצפוי לארוך 18 ימים בלבד.
מנגד, חברות ספנות ומפעילים מערביים נמנעים כרגע כמעט לחלוטין מהנתיב. הסיבות אינן רק סביבתיות – כמו הסכנה האדירה של דליפת נפט במים קפואים שאין יציאה ממנה – אלא בעיקר רגולטוריות וגיאופוליטיות:
חשש מהפרת הסנקציות על רוסיה, פרמיות ביטוח נסיקות, ומזג אוויר קיצוני שממשיך לגרום לנזקים כבדים לציוד.
העתיד כבר כאן – והוא קפוא
על פי הנתונים המוצגים ב'האקונומיסט', היקף הסחר בנתיב הארקטי נותר נכון להיום מזערי בהשוואה לתעלת סואץ: כ-3.2 מיליון טון בלבד בשנת 2025 לעומת כ-464 מיליון טון שעברו בתעלה המזרח-תיכונית.
החלון הימי פתוח כרגע רק לשלושה-ארבעה חודשים בשנה (אוגוסט-נובמבר), והעלויות הלוגיסטיות של ספינות מחוזקות כנגד קרח עדיין גבוהות.
אולם, ככל שהמזרח התיכון ממשיך לבעור, והטמפרטורות באזור הארקטי עולות בקצב מהיר פי שלושה מהממוצע העולמי, החלון הזה הולך ותרחב. סין וצפון קוריאה בונות כעת את הניסיון, התשתיות והמומחיות המבצעית שאין לאף מדינה מערבית אחרת.
השאלה אינה עוד אם הנתיב הארקטי ישנה את מפת הסחר העולמית – אלא מתי. וכשהמערב יתעורר ויבקש להצטרף לשיט בצפון, הוא עלול לגלות שסין ורוסיה כבר נעלו את השערים.
