ועדת הכלכלה דנה היום במחירים הגבוהים שוולט גובה ממסעדות וסועדים והעבירה את העניין לחוות דעת של רשות התחרות. לטענת חברי הוועדה, חברת משלוחי המזון היא מונופול המנצל את מעמדו היחיד, כמעט, בשוק ומעלה מחירים באופן לא הוגן. האיום הלא מרומז שהשמיעו חברי הכנסת בוועדה הוא שאם החברה לא תוריד מחירים זה יקרה בחקיקה.
הוועדה גם דנה במיזוג של גט ופנגו וביקשה מרשות התחרות לבחון גם את העניין הזה. בין הטענות שהועלו: מחירי המוצרים במסעדות התייקרו ב-30% בעקבות משלוחי המזון.
הדרישה הלגיטימית היחידה בעניין הייתה לבדוק אם וולט מחתימה מסעדנים על הסכמים כובלים. אך מלבד הדרישה הזו, האם לגיטימי שמחוקק יתערב במחירי מוצרים בשוק חופשי ובמיוחד שמדובר במוצרי בילוי ופנאי – לא במוצרים בסיסיים?
ברור שהמסעדנים צריכים להיות מרוצים מאוד מהדיון הזה, אולי גם הלקוחות שישמחו מאוד שמחיר השירות הזה יוזל. כמובן שכמסעדן לשעבר הייתי שמח מאוד שיהיו עוד חברות שיתחרו על השירות, מכיוון שיש – אבל בהחלט לא מספיק ואכן השירות יקר.
אלא שמי שמאמין שמחירים מורידים בחקיקה פשוט לא מבין איך השוק עובד. שר הכלכלה ניסה להוזיל מחירים באמצעות איומים על החברות – זה לא עבד. גם שר האוצר לשעבר משה כחלון ניסה להפעיל קסמים להוזלת מחירי הדיור, כמו הגבלה של קניית דירות על ידי משקיעים. בסופו של דבר הוא הצליח להוזיל חלק מהדירות על ידי מפעל הגרלות שהקים וגרם לסבסוד דירות אלה באמצעות הקונים האחרים ובאמצעות כספים שהממשלה הזרימה – הן בתקציב והן על ידי ויתור על הכנסות.
האם הממשלה הצליחה לרסן את מחירי הטיסות של החברות המקומיות, בעיקר של אל על? האם היא הצליחה לרסן את תעריפי המרווחים העצומים של הבנקים? את העמלות? בוודאי שלא.
ובכלל, האם הציפייה שעסקים ירסנו את הנטייה שלהם להרוויח ריאלית? הרי אנחנו מצפים מעסקים להרוויח. אנחנו יודעים שעסקים חיים על ניצול הזדמנויות. מלחמה היא הזדמנות עסקית, כמו גם מגפה, מגפת הקורונה. הניסיון לאסדר את שוק המסכות בקורונה היה טיפשי ויש לשמוח על כך שהרגולטור לא הצליח לעשות זאת בקצב שהשוק מצא פתרונות. המחירים השערורייתיים של המסכות עם פרוץ המגפה הפכו להזדמנות עסקית והשוק מצא פתרונות שהביאו את מחיר המסכות, בתוך זמן קצר, למחיר הקרוב לעלותן.
גם על "החזירות" שבניצול ההזדמנויות, השוק יודע לטפל. כך למשל, פלאפון מילכדה עצמה במחירים גבוהים מאוד שעלו לה ביוקר כשסלקום פרצה לשוק עם מחירים עממיים יותר. חברה שמנצלת הזדמנות צריכה לפגוש את הלקוח גם אחרי שנכנסות לה מתחרות והיא נותרת עם דימוי שלילי בשוק תחרותי יותר.
חברות אוהבות מאוד את ההתערבות של הרגולטור בשוק – בדרך כלל הן מרוויחות מכך. גם הרגולטור יוצא נשכר מהדימוי המוטעה של פיטר פן הנלחם בהן, רק הצרכן יוצא נפסד מכך ונותר נבוך לראות שחברות ענק מעדיפות ניסיון כרגולטור על ניסיון עסקי בתחומן.
וולט הביאה ערך אמיתי לשוק. היא שיכללה אותו ואגב כך גם פגעה בעסקים מסוימים. אחרים למדו לחיות עם השינוי המתבקש שהביא לגיוון תעסוקתי, שגם הנגיש מסעדות רבות לציבור גדול יותר. החלק הפחות רצוי של התהליך הביא להתייקרות מחירים. אבל איתה ניתן להתמודד רק על ידי הסרת חסמים שיפתו יזמים נוספים להיכנס לתחום ולא על ידי הכתבת מחירים שמעולם לא הביאה להורדת מחירים.
