1. הריבית בארה"ב ירדה בפעם השלישית ברציפות – ב-0.75 נקודות האחוז – והשווקים מוחאים כפיים לפד הכנוע. הוא כנוע, כי בשונה מהמצב בישראל לפד אין סיבה טובה להורדה דרסטית של הריבית. החוב בארה"ב עומד על 38 טריליון דולר, מה שמביא את הממשל להוציא 1.2 טריליון דולר בשנה – רבע מסך גביית המיסים שם – לשרת את החוב האדיר. האינפלציה שם עומדת על 2.8% – 40% יותר מטווח היעד העליון של הפד. לדברי הפד הורדת הריבית מתבקשת בשל נתוני התעסוקה החלשים והחשש מהמשך היחלשות הצמיחה. אבל האיום האינפלציוני שם משמעותי לא פחות, בעיקר בשל מדיניות המכסים שתביא להמשך האינפלציה ולא למיתונה.
נזכיר שהתפקיד הראשון של הבנקים המרכזיים הוא לשמור על יציבות המחירים, כך שלמעשה הפד חוטא לייעודו בכך שהוא מוריד את הריבית פעם נוספת ומתעלם מהסיכון הגדול ביותר מבחינתו. למה הפד עושה זאת בכל זאת? ובכן, אי אפשר להמעיט בתרומת הלחצים האדירים שמפעיל הנשיא דונלד טראמפ על המערכת. טראמפ לא רק מאיים, הוא החל ברדיפה אישית של מושלים סוררים שלא תומכים במדינות הזו, הוא מינה לאחרונה את אחד המושלים שמחויב להשקפתו ונלחם באופן פעיל במדיניות השמרנית של הפד. אבל יש סיבה נוספת – היקף החוב.
האוצר בארה"ב נמנע מהנפקות אג"ח לטווח הארוך, בשל הריבית הגבוהה ומגייס אג"חים לתקופות קצרות בלבד, מתוך ציפייה להורדת הריבית לפני שהוא חוזר להנפקות היקרות לטווח ארוך. הפד בהחלט מודאג מהחוב ורואה לאן זה יכול להוביל ולכן, במכלול השיקולים הוא נאלץ להוריד ריבית.
2. בישראל המצב שונה. האינפלציה כאן חזרה לטווח היעד, נתוני התעסוקה טובים וגם אם יש ביקורת מוצדקת על תקציב לא מאוד מרוסן, עצם העובדה שהממשלה מצליחה להעביר תקציב שאינו פורץ מסגרות, גם בשנת בחירות, תומכת בהורדת ריבית. לא כל שכן עכשיו, אחרי שלוש הורדות ריבית רצופות בארה"ב. בנק ישראל לא יכול להרשות לעצמו לאפשר לשקל להמשיך להתחזק ולהעניק יתרון ריבית גדול מדי מול ארה"ב, אירופה והעולם כולו. לכן בישראל בהחלט נכון להוריד את הריבית – הרבה יותר נכון מארה"ב.
השבוע ערוץ הכלכלה סיקר את "עיר הנדל"ן", כנס נדל"ן ענק בו השתתפו 2,000 עוסקים בענף. אף אחד מהכנס לא מוכן להודות בקיומו של המשבר הברור: יזמים משהים עסקאות, קשה לגייס כסף. בפאנל "אשראי חוץ בנקאי" שהנחיתי נאמר, כי "אם פעם בדוח אפס עלויות המימון היו שורה לא משמעותית בתחתית הדוח, הרי שבשנים האחרונות מדובר בעלות משמעותית, דו-ספרתית.
המימון מוריד מהפרק עסקאות רבות שהופכות להיות לא רלוונטיות, או בעלות סיכון גבוה. זוהי סיבה נוספת לכך שבנק ישראל חייב להוריד את הריבית כדי להחזיר את הענף הזה למסלול צמיחה – הענף הזה שעדיין נחשב לאחד מקטרי הצמיחה המרכזיים בשוק. על פי נתוני הכלכלן הראשי באוצר, שהתפרסמו ביום רביעי האחרון, מכירת הדירות באוקטובר הייתה נמוכה ב-12% מאותו חודש אשתקד. מדובר בחודש חלש במיוחד בהשוואה לשניים וחצי העשורים האחרונים. זהו יותר מסתם תמרור אזהרה.
3. לא אידיאולוגיה – השקעה פאנל נוסף שהנחיתי ב"עיר הנדל"ן" עסק ב"התיישבות ביו"ש". יזמים שהשקיעו ובנדל"ן ביו"ש הציגו השקעות רווחיות מאוד שם. מי שלא השקיע שם עד כה, כמו נחשון קיויתי מבעלי קבוצת ב.ס.ר, הודה בטעות. קיוויתי סיפר שהקבוצה עומדת להשקיע במתחם במעלה אדומים. עו"ד עסאם חאמד, היועמ"ש לשעבר של איו"ש, סיפר שכבר אושרה הקמתן של שתי תחנות כוח ביו"ש ומיזמי ענק של אנרגיה מתחדשת באזור.
שי אלון, ראש המועצה במקומית בית אל סיפר על התחדשות עירונית ביישוב, על התיישבות חילונית ביישוב ועל בנייה רוויה ברבי קומות שם. הצורך בבנייה רוויה נובע מכך שהביקוש גדול יותר מהיצע הקרקעות ביישוב, שלא מקבל היתר להרחיב את תחומו.
מנגד ההתיישבות בגליל ובגולן, כמו גם הנגב, מוזנחת. ישראל ממשיכה לצופף שורות בין חדרה לגדרה. בתקציב 2026 אושרה השקעה של 3 מיליארדי שקלים בתשתיות תחבורה ביו"ש. עיקר ההשקעות בתחבורה הם באזורים הצפופים בישראל, ברכבת הקלה, במטרו ובכבישים. צריך לזכור שהשיקול המרכזי בבחירת מקום מגורים נמדד לבסוף במחיר הנכס מול הזמן הנדרש להגיע למקום העבודה. ככל שנשכיל להשקיע בתחבורה מחוץ לאזור הצפיפות כך נצליח לבנות את ישראל בפיזור הגיוני יותר.
