במשך שנים קיים שיח של מלחמה על הטאלנט בענף ההייטק. עד לא מזמן, זה היה כמעט מובן מאליו: חברות רודפות אחרי עובדים, תנאים משתפרים, מסיבות נוצצות, חופשות מפנקות והמשחק כולו התנהל סביב משיכת הכוכבים באמצעות מכונת השטרות שיורה ללא הרף עד לחתימה המיוחלת.
עם זאת, בשנת 2026 התמונה התחילה להשתנות: אומנם עדיין מעת לעת הכותרות משקפות זכר לבועת ההייטק של 2021 אך ההתנהגות בפועל מראה שינוי כיוון בענף.
לפי שירות התעסוקה, מספר מחפשי העבודה בהייטק בישראל הגיע לכ־16.3 אלף, כמעט כפול לעומת סוף שנת 2022. אם נסתכל ברמה הגלובאלית על ענף ההייטק, לפי נתוני אתר Layoffs.fyi, פוטרו 92,272 עובדי הייטק, 98 חברות טכנולוגיה ביצעו פיטורים.
אומנם הנתונים מגיעים בעיקר מההייטק, אבל התחושה הזו כבר חוצה ענפים. גם בפיננסים, קמעונאות ושירותים. יותר מועמדים, יותר שאלות, יותר רצון להבין באמת לאן נכנסים.
כשזו המגמה ובתוך כל זה המציאות הישראלית מטלטלת בפני עצמה עם: סבבי לחימה שכבר נהיו חלק מהשגרה ובמקביל האצת כניסתה של ה-AI לשגרה הארגונית. אלו יצרו שינוי בקצב של חברות וארגונים, הרי הם מבינים ששווי דמיוני שמנותק מהביצועים העסקיים בפועל הוא כבר חלומות באספמיה וכבר אין אפשרות לצמוח בכל מחיר.
לכן, יש צורך גם בהתנהלות אל מול המועמדים בגזרת מיתוג המעסיק – בכל החזיתות עוד לא לפני שהגיעו להיות חלק מהארגון.
כשהשוק מתבגר – השפה מתעדכנת
עובדי ההייטק בימינו מגיעים לתהליך הגיוס עם מבט אחר. הם מחפשים פחות את ההבטחות גדולות ויותר מנסים להבין את התמונה האמיתית: כיצד נראה היומיום בפועל, מהי רמת הוודאות, היכן הארגון באמת עומד מבחינת חדשנות? האם יראו אותי גם מעבר לטייטל?
אם בעבר החברות שחגגו בצורה גרנדיוזית שתפסה כותרות מכל עבר הצליחו, כיום דווקא אלו שמדברות הכי ברור ומגבות זאת במעשים בולטות (אם שאלתם את עצמכם למה לא גם וגם? כי בפועל בדרך כלל זה לא באמת הולך ביחד בדי אן איי של הארגון).
זה ניכר למשל בדרך שבה החברות שמות דגש על צורת ההתנהלות של מחלקות ה-HR למציאות הישראלית בשנים האחרונות אל מול העובדים, שזה בין אם יוצא החוצה לתקשורת או לא – נחשב למיתוג מעסיק הנכון, השלם והאמיתי ביותר.
הכוונה היא לאותן חברות שמהוות מערכת תמיכה בפועל עבור העובדים, למשל חברות שמאפשרות גמישות אמיתית למשרתי מילואים לאורך חודשים ארוכים ולא רק התחשבות נקודתית, חברות שמרחיבות תמיכה לבני ובנות זוג מפני שהן באמת מבינות שהעומס לא נשאר רק על מי שנקרא לדגל, אלא על כל התא המשפחתי.
כמו כן, הכוונה לחברות שמפסיקות להתייחס להורות כאל "הפרעה ללו"ז" ומתחילות לבנות סביב זה מודל עבודה אנושי יותר, גמיש, פחות שיפוטי, יותר מותאם למציאות שבה אנשים באמת חיים.
ברגע שזה קורה, משהו משתנה גם בצד השני: עובדים פחות מחפשים הצהרות גדולות, ויותר מסתכלים על איך הארגון מתנהג כשהמציאות לוחצת. כשהארגון מושיט לעובד יד, הוא זוכר זאת למשך שנים. גם אם הוא יבצע מעבר כמקובל בשוק לארגון אחר, עדיין הוא יהווה שגריר עבור הארגון שהעניק לו שקט נפשי בזמן שהוא היה באחת מהתקופות המאתגרות שחווה בחייו.
ה-AI לא מחליף אנשים
הכניסה של הבינה המלאכותית משנה את השוק ועשויה לדייק את הארגון הוא פועל נכון. פתאום אפשר לעבוד אחרת: צוותים קטנים, קבלת החלטות מהירה, מדידה ברורה יותר של תפוקה.
זה משפיע גם על הדרך בה ארגונים מציגים את עצמם, כי כשדברים נהיים מדידים, גם הפער בין מסר למציאות נהיה ברור יותר. עם כל זאת, הבינה המלאכותית גם מביאה לגלי פיטורים, בין אם הארגון מתאר זאת כהתייעלות ארגונית ואף לא מדגיש כי ה-AI הוא הסיבה המרכזית.
כאן מיתוג המעסיק תופס מקום מרכזי נוסף, דרך הפיטורים בין אם מדובר על קבוצת של עשרות אנשים או מאות צריכה להיות חלק מהאסטרטגיה שהחברה צריכה לקחת בחשבון, איך מבצעים זאת מול העובדים? באיזה טיימיניג? (האם באמת כדאי לפטר בתחילת ימי לחימה או בחגים? ומה יהיו ההשלכות?)
כמובן גם לקחת בחשבון מהו הדבר הנוסף שהחברה יכולה לעשות למען העובדים (חבילת פיצויים מוגדלת, השארת ציוד, ליווי תעסוקתי או סדנאות), אלו חלק בלתי נפרד מהפרידה שתציג את החברה גם מול מחפשי עבודה עתידיים.
מפני שהדרך של חברה כזו או אחרת ששכחה ברגע מי הקדיש לה עשרות שנים לפוסט ויראלי קבוצת פייסבוק כמו 'חברות שלא כדאי לעבוד בהן' קצרה מאוד עד לסיקור תקשורתי שהופך למבול של שיימינג שהיה יכול להימנע.
בסופו של דבר, אין סיכוי לרכישת האמון של עובדי ההייטק רק מקמפיין של שלטי חוצות או סדרת סרטונים שגורמת לאפקט ה'וואו', הוא נבנה מהצטברות של רגעים קטנים משזיזים משהו בפנים.
המלחמה על הטאלנט לא נעלמה אלא פשוט עברה מקום. התחרות כבר מזמן לא רק על תשומת הלב אלא על האמון האמיתי שמדגיש שרואים אותך.
מה שרואים כיום בהייטק הוא סימן מוקדם למה שכבר החל להשליך על עולם העבודה כולו. אנשים מחפשים יותר איזון, שקיפות ושלוות נפש. הם לא חיים בפנטזיה שהכסף יגיע לבד אך מפסיקים לרדוף בשביל לחשב מסלול מחדש.
שגיא פלדמן הוא יועץ תקשורתית ואסטרטגיה, יוצר תוכן של העולם החדש ומגיש הפודקאסט 'הבטחתי לעצמי'
