שיעור התשואה לפדיון של אג"ח ממשלת ארצות הברית ל-10 שנים מצוי כיום ברמה גבוהה יחסית, סביב 4.4% (התחלת המסחר ב-5/5/2026). מדובר ברמה הגבוהה מזו שנרשמה סביב הבחירות בארצות הברית בנובמבר 2024, והיא משקפת מכלול של גורמים בעייתיים מבחינת שוק האג"ח האמריקאי.
בראש ובראשונה, מדובר בהשתקפות של גירעון תקציבי גבוה, המוערך בכ-6% תוצר ואף מעבר לכך, לצד מגמה של עלייה בהוצאות הביטחון. שילוב זה מגדיל את צורכי המימון של הממשלה ומוביל להיצע מוגבר של אג"ח ומשם ירידת מחיר ועליית תשואה לפדיון.
גורם נוסף הוא סביבת האינפלציה, אשר הינה גבוהה יחסית ואף עלתה לאחרונה. נתונים עדכניים, לרבות סקרי מנהלי הרכש בארצות הברית, מצביעים על עלייה במחירים המשולמים על ידי חברות – התפתחות שצפויה לחלחל בהמשך לאינפלציה לצרכן. בהתאם, חלה נסיגה בציפיות להפחתות ריבית הפד בקרוב, והשוק מתמחר כיום היקף מצומצם מאוד של הורדות ריבית בהמשך השנה הנוכחית.
בהקשר זה, ניתן לזהות גם שינוי בגישה המוניטרית. הנהגת הפד החדשה מאותתת על עניין גובר במדדי אינפלציה "מנוכים" (TRIMMED)– כלומר, מדדים המסננים רכיבים תנודתיים רבים במטרה להציג תמונת אינפלציה יציבה יותר. גישה זו עשויה, תיאורטית, לאפשר גמישות מסוימת בהפחתת ריבית.
במקביל, עלתה אפשרות למדיניות משולבת של חידוש צמצום מאזן הפד לצד הפחתת ריבית. תרחיש כזה אינו מהווה בהכרח "הקלה" מוניטרית, אלא שינוי בהרכב ההידוק: הפחתת הריבית צפויה להשפיע בעיקר על החלק הקצר של העקום, בעוד שמכירת אג"ח על ידי הפד תומכת בלחץ לעליית תשואות בחלק הארוך.
כללית, הפחתת אחזקות האג"ח של הפד מפחיתה גורם תמיכה בשוק, ומגבירה את הלחץ לעליית תשואות, במיוחד בטווחים הארוכים. התוצאה יכולה להיות של תלילות גוברת של עקום התשואות.
לסביבה זו השלכות רחבות. המשק האמריקאי עשוי להתמודד עם עלויות מימון גבוהות יותר לטווח הארוך, גם אם הריבית הקצרה תרד. במקביל, שוק המניות ניצב בפני תחרות גוברת מצד תשואות האג"ח, אשר הופכות לאטרקטיביות יותר עבור משקיעים המחפשים תשואה גבוהה יחסית לטווח הארוך ומיזעור סיכונים. כל זאת, כנגד רמות תמחור גבוהות יחסית בשוק המניות, מה שמגביר את הרגישות להתפתחויות בשוק האג"ח.
