זר לו נקלע לכדור הארץ ובוחן אגב כך את תיק הנכסים הכספיים שלו, לבטח לא היה מעלה על דעתו כי מעצמות העולם נלחמות זו בזו, מדינות רבות יוצאות למסע התחמשות חסר תקדים וכלכלת העולם נאלצת להתמודד עם משבר אנרגיה מהקשים שהיו. הוא היה מגלה כי מדדי S&P 500 ו-Nasdaq 100 עלו, בהתאמה, 30% ו-42% בשנה האחרונה, מושך בכתפיו וממשיך בדרכו. ואם היה מתעניין במדדי המניות של ישראל, לא היה מדמיין אפילו שזו עמדה, לא בטובתה, במוקד ההתרחשויות.
למעשה, תרחיש סביר ביותר הוא שאפילו שנת 2026, במהלכה רדפו ברבורים שחורים זה אחר זה, תסתיים אף היא עם עליות שערים נאות. גם המלחמות במזרח התיכון ובין רוסיה לאוקראינה ומחלוקות הסחר בין ארצות הברית לבין שאר העולם לא עוצרות, עד כה, את שבירות השיאים התכופות של מדדי המניות המובילים.
לא מדובר בפלא. יש כוח אדיר שעשוי להותיר אבק לתחלואי המלחמות, הלוחמנות והעימות הכלכלי הבין גושי של השנים האחרונות: זו הבינה המלאכותית, בגרסתה הפשוטה, או המוכללת, שמניעה קדימה את גלגלי הכלכלה העולמית ודומה כי אך בתחילת דרכה.
למעשה, מהפכת ה-AI קודמת עור וגידים וכבר מתבטאת בשורות התחתונות של ביצועי החברות העסקיות ובשוק העבודה והתעסוקה. הדוחות הכספיים של החברות כבר משתקפים בנתוני צמיחת ההכנסות, הרווחיות התפעולית והתפוקה ליחידות תשומה (פריון, יעילות והתייעלות). החברות מעלות בקנה מידה רחב את התוצרים המופקים מכוח העבודה שלהן ו/או חוסכות עלויות העסקת עובדים תוך שהן שומרות על היקפי התוצר שלהן.
זאת ועוד, ניכר מעבר הדרגתי משלב הרעיון, הפיתוח, הוצאות המימון והשיווק לשלב המוניטיזציה – היכולת ליצור תזרימי מזומנים מכל ההשקעות הללו.
אך יש גם גורמים נוספים שמשרים אופטימיות במבט להמשך.
לדוגמה, הצרכן האמריקאי – המנוע מאחורי חברות המסחר והשירותים ורשתות המזון והשיווק ברחבי העולם כולו. זה נהנה, עדיין, משוק עבודה איתן, גידול נאה של השכר לשעת עבודה וכמובן – העליות בשוקי המניות עצמם. כל אלו מהווים עוגן להוצאות משקי הבית ואף משפרים את הסנטימנט והביטחון התצרוכתי שלו לקראת סיום המערכה.
לצד זאת – יש לציין את מדיניות America First של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ. אט-אט חוזרת לארה"ב פעילות עסקית שנעשה קודם לכן מעבר לים. אמנם – יש לכך מחיר, שכן עקרון היתרון היחסי –מיצוי הפעילות הכלכלית הגלובלית כרוך בהקצאת הפעילויות למקומות שעלות ביצוען נמוכה יותר – לא מנוצל כראוי, אך מבחינת ארצות הברית ושוקי ההון שלה – מדובר ברוח גבית.
לכך יש לצרף את מהפכת מרכזי הנתונים (Data Centers) , המשמשים לצורך אימוץ יישומי AI נוספים והשקעה של ממש בתשתיות חשמל בארה"ב. אין ספק כי שיפור התשתיות מהווה גורם עידוד של ממש לתעשייה בתוככי ארה"ב. להערכתי, אחד מלקחי המלחמות האחרונות והעלייה המסחררת של מחירי האנרגיה, הלוגיסטיקה והתובלה שנגרמה בעטיין – יהיה הצורך לקדם במהירות מקורות אנרגיה מתחדשת חדשים – מה שיוסיף תקציבים ותעסוקה בקנה מידה גדול וכמובן יהווה חלק מצמיחת התוצר המקומי הגולמי.
לבסוף, נוכח רמת האינפלציה כיום, שעומדת על 3.2%, סביר להניח כי עם סיום המלחמה במזרח התיכון (כפי שמסתמן כעת), ירידה ניכרת של תעריפי האנרגיה תשיב אותה לאזור ה-2.5% ותאפשר לבנק הפדראלי לשקול הורדת הריבית נוספת עוד שנה, גורם נוסף שינשב בגב הכלכלה ושוקי ההון. עלות הון נמוכה יותר תקל על גיוס הון ומימון מיזוגים ורכישות, מחקר ופיתוח, מהלכי סינגריה ועוד, מה שסוגר את המעגל לפתיחת הסקירה – רוח גבית להמשך התפתחות ההשקעות עצימות ההון ב-AI.
אז, בסופה של שנת מלחמות, האם נוכל לומר כי הייתה זו שנה "טיל"? ייתכן בהחלט.
כותב הטור הוא רונן מנחם, כלכלן שווקים ראשי בנק מזרחי טפחות.
