היום (רביעי) הרשות לניירות ערך מפרסמת הוראה חדשה שתאפשר לראשונה לכלל בעלי רישיון השקעות לפרסם נתוני תשואות עבר של ביצועי המלצותיהם. עד עכשיו מנהלי תיקים יכלו להציג תשואות עבר רק במסגרת שיחה אישית עם לקוח, ולא בפרסום באתר, בפרסומות או באמצעי תקשורת.
יועצי השקעות ומשווקי השקעות כלל לא היו תחת הסדרה דומה. מעתה, כל בעלי רישיון ההשקעות יוכלו לפרסם לציבור נתוני ביצועים, אבל רק לפי כללים ברורים שימנעו הצגת נתונים בצורה שעלולה להטעות.
לדוגמה, לא ניתן יהיה לבחור רק שנה שבה הייתה תשואה גבוהה ולהציג אותה. יהיה צורך להציג נתונים לפי שיטה אחידה, וכן להציג גם את רמת הסיכון.
הרשות לניירות ערך מסבירה שהמטרה היא ליצור יותר שקיפות, משום שהמשקיעים יקבלו יותר מידע לפני בחירת מנהל השקעות או יועץ. בנוסף, תינתן לציבור יכולת השוואה שתאפשר להשוות בין גופים שונים בצורה פשוטה יותר ולהגביר את התחרות בשוק. כאשר ביצועים יהיו גלויים יותר, בעלי רישיון יצטרכו להתחרות גם על בסיס איכות השירות והתוצאות שלהם.
ענבל פולק, מנהלת מחלקת השקעות ברשות לניירות ערך, מסרה כי "ההוראה החדשה מהווה צעד משמעותי לחיזוק השקיפות והתחרות בשוק ההון, תוך הבטחת סטנדרט אחיד ומבוקר בהצגת ביצועים של בעלי רישיון. אנו פועלים לצמצום פערי המידע הקיימים ולאפשר לציבור המשקיעים לבסס את הבחירה בבעל רישיון על נתונים מהימנים הניתנים להשוואה".
לדברי פולק, המהלך נועד לחזק את השקיפות והתחרות בשוק ההון. המשקיעים יקבלו מידע אמין יותר והבחירה בבעל רישיון תהיה קלה יותר. מצד אחד, הרשות רוצה למנוע מצב שבו חברות מציגות רק נתונים חיוביים, ומצד שני היא רוצה למנוע יצירת ציפיות לא מציאותיות לגבי תשואות עתידיות.
הרשות מדגישה כי ההשקעות אינן מוצר זהה לכל אדם, מכיוון שאדם צעיר עם יכולת לקחת סיכון יכול לקבל המלצה אחרת מאדם שמתקרב לפרישה, למשל. לכן, גם אם מפרסמים תוצאות עבר, התוצאה של אדם אחד אינה מבטיחה את אותה תוצאה עבור אדם אחר.
בכל זאת, עבור המשקיעים, פרסום תשואות עבר מהווה כלי נוסף לבדיקה והשוואה, וכמו כן גם להגברת התחרות. כאשר יש יותר מידע על אנשי מקצוע מפוקחים, פחות אנשים עלולים לפנות לגורמים ללא רישיון שמבטיחים הבטחות לא מבוססות.
הרשות מזהירה שבפרסום תשואות עבר יש סיכון, מכיוון שהן עלולות להיות מוצגות בצורה מטעה. לדוגמה, להציג רק את התקופה שבה ההשקעה הצליחה, להסתיר תקופות חלשות ולהציג תשואה גבוהה בלי להסביר שהושגה באמצעות סיכון גבוה.
הרשות מציעה שכל בעלי הרישיון יהיו כפופים לאותם כללים, וכך יהיה סטנדרט אחיד לכל השוק. במקביל, היא מפרידה בין שני מצבים: פרסום לציבור ושיחה אישית. פרסום לציבור צריך להיות אחיד, ברור וניתן להשוואה, כי מדובר בקהל רחב שלא מכירים את צרכיו, לעומת שיחה אישית שבה אפשר להציג מידע מותאם יותר ללקוח מסוים.
איך יחושבו התשואות?
כדי למנוע מניפולציות, נקבעה שיטה אחידה. תקופת המדידה תהיה בדרך כלל חמש שנים, ובמקרים שבהם אין מספיק היסטוריה, לפחות 12 חודשים. בנוגע לחלוקה לפי רמת סיכון, התיקים יחולקו לשלוש קבוצות: סיכון נמוך, סיכון בינוני וסיכון גבוה. המטרה היא שלא ישוו בין תיק סולידי לתיק מסוכן, כאשר בכל רמת סיכון יוצג תיק שמייצג את פעילות הגוף.
בנוסף, כל תשואה לבדה לא מספרת הכול, ולכן מציגים גם סטיית תקן – מדד שמראה את רמת התנודתיות והסיכון.
בנוסף, בעל רישיון לא יוכל לבחור לפרסם רק את המסלול שהצליח, אלא הוא יצטרך להציג את שלוש רמות הסיכון יחד, בתנאי שיש לפחות 5 תיקים בכל רמה. זאת כדי למנוע מצב שבו מציגים רק ביצועים חזקים ומסתירים את שאר התמונה.
