כדי להפוך מניות לזולות יותר, שוק דובי מסורתי נדרש בדרך כלל להפעיל "כדור הריסה" על המחירים. קריסת שערים ומיתונים כלכליים שוחקים את האופטימיות של המשקיעים, עד שהמחיר הנמוך מחזיר את הקונים אל השוק.
אלא שבעונת המסחר הנוכחית, ענקיות הטכנולוגיה בוול סטריט מצאו דרך פלאית וחדשה לחלוטין להשיג את אותו איפוס שווי – ללא שום כאב במחיר המניה.
יחס המחיר-רווח העתידי (מכפיל P/E) של סקטור הטכנולוגיה – המדד הבוחן כמה המשקיעים משלמים על כל דולר של רווח צפוי – רשם צניחה חדה של כ-30% לעומת השנה שעברה.
רמות תמחור נמוכות כאלו נראו בעבר רק סביב משברים קשים כמו קריסת הדוט-קום ב-2000 או המשבר הפיננסי ב-2008.
אלא שבניגוד לימי המשבר ההם, מדד ה-S&P 500 נסחר כעת סביב שיא כל הזמנים, וקרן הסל של סקטור הטכנולוגיה (XLK) ומדד השבבים (SOX) השלימו זינוק של 45 ימים, שביחד הינו החזק ביותר מאז ימי הבועה ההיסטוריים.
איך מניה יכולה לנסוק כלפי מעלה ועדיין להפוך לזולה יותר? התשובה טמונה במתמטיקה הפשוטה של התחזיות.
כאשר מניה עולה ב-40% אך תחזיות הרווח העתידיות שלה מזנקות ב-80%, המשקיעים למעשה משלמים פחות עבור כל דולר של רווח עתידי.
זה בדיוק מה שקרה השנה בשוק הטכנולוגיה: הזינוק במחירי המניות היה מרשים, אך קצב גידול הרווחים הצפויים היה אגרסיבי ומהיר בהרבה – מה שחתך את המכפילים.
אנבידיה שוב זולה מדי? המניה נסחרת במכפיל הנמוך ביותר מזה שנים
אולם, ל"טריק" המתמטי הזה יש תנאי קריטי אחד, והוא עלול להתהפך באותה המהירות. מכפיל הרווח הנמוך יישאר זול אך ורק אם הרווחים המובטחים אכן יופיעו בדו"חות הפיננסיים.
חברות הטכנולוגיה משקיעות כיום סכומי עתק אסטרונומיים בחומרה, שבבים, מרכזי נתונים וחשמל כדי לתמוך בבינה המלאכותית.
אם יתברר כי קיבולת ה-AI הוגזמה, אם הלקוחות יאטו את ההוצאות או אם התקציבים התאגידיים יתכווצו, האנליסטים ייאלצו לקצץ בחצי את תחזיות הרווח.
ברגע שזה יקרה, אותה מניה בדיוק תהפוך פתאום ליקרה להחריד ולבעלת מכפיל מרקיע שחקים – מבלי שמחירה ירד אפילו בפרוטה אחת.
בשורה התחתונה, השוק מעניק כרגע קרדיט עצום לתשואות של טכנולוגיית ה-AI, אך השאלה היחידה שנשארת על הפרק היא אחת: האם המזומנים המובטחים אכן יגיעו אל הקופה?
