נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הודיע הלילה (בין רביעי לחמישי) על תוכנית להטלת "יום פלישה כלכלי" על איראן.
הצעד מגיע כנראה על רקע תסכול גובר בוושינגטון מכך ששבועות של תקיפות צבאיות, מצור ימי ופגיעה קשה בהנהגת המדינה ובכוחותיה המזוינים לא הביאו לסיום המשטר בטהרן.

אף שטראמפ נמנע מפירוט הצעדים המדויקים, איומו לפגוע בשותפות הסחר של טהרן מציב באופן מיידי את סין על הכוונת – הלקוחה המרכזית שרוכשת את עיקר יצוא הנפט האיראני.
עוד באותו הנושא
אזהרה לבעלות הברית והפוקוס על בייג'ינג
בפוסט שפרסם ברשתות החברתיות הלילה, הזהיר טראמפ כי "כל מדינה שתאפשר למוסדות הפיננסיים, עסקיה, שדות התעופה או גופי הממשל שלה לספק כל סוג של חבל הצלה לאיראן – תתמודד בעצמה עם השלכות כלכליות קשות".
ההצהרות החריפות, שנתמכו באזהרות מקבילות מצד שר האוצר האמריקאי סקוט בסנט, מסמנות ניסיון של הממשל לשנות אסטרטגיה ולהתרחק ממערכה צבאית שוחקת המלווה במחסור בתחמושת ובעלויות מאמירות.
עם זאת, עימות כלכלי ישיר מול בייג'ינג סביב רכישות הנפט מסכן את ניסיונותיו של טראמפ להאריך את הפסקת האש המסחרית מול נשיא סין, שי ג'ינפינג, לקראת ביקורו המתוכנן בארה"ב.
מנגד, טראמפ רשם הישג בזירה האזורית לאחר שאיחוד האמירויות הערביות – שהייתה שותפת הסחר המרכזית של איראן וצינור חמצן מרכזי למטבע חוץ ולסחורות – הודיעה על ניתוק קשריה הכלכליים עם טהרן בשל ההסלמה הביטחונית.
מחירי הנפט בשיא: איחוד האמירויות מנתקת מגע – חששות במצר הורמוז
הנפט מזנק, הכלכלה האיראנית בקריסה
התגובה בשווקים לא איחרה לבוא: מחירי הנפט רשמו יום רביעי ברציפות של עליות. נפט מסוג ברנט (Brent) נסחר סביב 92 דולר לחבית, בעוד נפט מסוג WTI נסחר באזור 85.82 דולר לחבית, כתוצאה מהפגיעה הקשה בתנועת הספינות במצר הורמוז והמצור ההדדי.
בתוך איראן, המצב הכלכלי מוסיף להתדרדר. שילוב המצור האמריקאי, נזקי ההפצצות והשחיתות הפנימית הובילו לאינפלציה של כמעט 80% ולפיחות של כ-30% בשער המטבע מתחילת השנה, מה שמעמיד את המדינה בפני אחד המשברים הקשים בתולדותיה.

טראמפ שואף להשתמש בלחץ הכלכלי כדי לאלץ את טהרן לשוב למשא ומתן חדש, לוותר על תוכנית הגרעין ולשחרר את האחיזה במצר הורמוז. מנגד, איראן מציבה תנאים משלה, הכוללים דרישה לפיצויים על נזקי הלחימה ועמלות מעבר במצר.
הלחימה כבר הובילה את טראמפ להטיל סנקציות ולבטל תרגילים צבאיים עם דרום קוריאה בטענה לחוסר תמיכה מספקת, ואף להשמיע איומים כלפי עומאן אם זו תפריע לצעדיה של ארה"ב.