מדינת ישראל, למרות היותה מרכז חדשנות וטכנולוגיה, ניצבת מול משבר סביבתי הולך ומחריף, המשקף ניהול לקוי של משאבי טבע וטיפול לא מספק בפסולת. דוח חדש של מרכז טאוב חושף תמונה עגומה: משבר פסולת מעמיק, כריתת עצים מואצת ואובדן שטחים פתוחים בקצב חסר תקדים, אשר יחד מהווים איום ממשי על בריאות הציבור, איכות החיים ועתיד המדינה.
אחד הנתונים המטרידים ביותר הוא היקף ייצור הפסולת: בשנת 2020 הגיע משקל הפסולת הממוצעת לנפש בישראל ל-691 ק"ג בשנה, בהשוואה ל-534 ק"ג בלבד בממוצע במדינות ה-OECD. כ-80% מהפסולת העירונית המוצקה בישראל מוטמנים בקרקע, זאת לעומת ממוצע של כ-40% במדינות ה-OECD. שיעורי הטמנה גבוהים אלו יוצרים עומס כבד על אתרי ההטמנה, אשר שטחי הקרקע הזמינים להם הולכים ואוזלים.
הטמנת הפסולת גורמת לפליטת גזי חממה, ובראשם מתאן, התורם כ-13% מסך הפליטות של גזי חממה בישראל. מגזר הפסולת אחראי לכ-77% מפליטות המתאן המקומיות. מאז המהפכה התעשייתית עלו ריכוזי המתאן באטמוספרה פי שניים ויותר, והם ממשיכים לעלות. קצב העלייה של סך פליטות המתאן ושל פליטות שמקורן במטמנות הוא דומה, דבר המעיד על קשר ישיר בין השניים.
בנוסף לבעיית ההטמנה, ישראל סובלת מתופעה של השלכת פסולת בלתי חוקית – כ-300,000 טונות בשנה. הערכות אלו הן מינימליות, בשל הקושי לאמוד את הכמויות האמיתיות המושלכות באתרים פיראטיים. השלכות אלו כבדות משקל מבחינה סביבתית, בריאותית וכלכלית.
במקביל למשבר הפסולת, ישראל מאבדת שטחים פתוחים ועצים בקצב מדאיג. בין השנים 2013 ל-2021 נכרתו בשטח הבנוי בישראל 631,147 עצים ברישיון. הערכות לא רשמיות מדברות על כריתה של עשרות אלפי עצים נוספים ללא רישיון מדי שנה. על כל חמישה עצים שנכרתים עקב פרויקטים של התחדשות עירונית, ניטע עץ אחד בלבד.
ניתוח נתוני רישיונות הכריתה שניתנו בשנים 2021–2023 מעלה כי בממוצע כ-74% מהרישיונות ניתנו לצורכי בנייה ופיתוח תשתיות, כ-16% ניתנו לצורך הסרת סיכון בטיחותי, ושיעור דומה ניתן בשל מחלה או מוות של העץ.
בשנים 2017–2020 נגרעו כ-72 קמ"ר של שטחים פתוחים (שטחים טבעיים, מיוערים וחקלאיים) לטובת שימושי קרקע שונים (ממוצע של כ-18 קמ"ר בשנה). בשנים 2021–2023 ניתנו רישיונות לכריתה של כ-242,000 עצים, מתוכם כ-84,000 עצים (35%) נכרתו במסגרת רישיונות גדולים במיוחד – 1,000 עצים ומעלה.
כדי להתמודד עם האתגרים המורכבים הללו, הדוח מציע תכנית פעולה מקיפה ושאפתנית: להפחית את שיעורי ההטמנה ל-20% עד 2050 (דחייה של 20 שנה מהיעד המקורי), לקדם הקמת מתקנים להשבת אנרגיה מפסולת, להגביר את השימוש במיחזור ובקומפוסט ולהפחית את הפליטות ממתקני פסולת ב-45% עד 2030 (כפי שהומלץ על ידי תוכנית הסביבה של האו"ם).
הדוח מציע גם שינויים בתכנון העירוני, כמו להגדיל את כיסוי הצל ב-70% במדרכות ברחובות בעלי פוטנציאל הליכתיות משמעותי עד שנת 2040 ולשתול 450,000 עצים ב-100 רשויות מקומיות.
