ברית BRICS, הכוללת את ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה, מנסה לגבש כוח עולמי חדש שיתמודד עם משבר האקלים – במיוחד לאחר נסיגת ארצות הברית ממעורבותה בתחום. הישגיה האחרונים בוועידת COP16 ברומא הראו שהיא מסוגלת להשפיע על סדר היום הבינלאומי, אך השאלה הגדולה היא האם המדינות החברות יוכלו להתגבר על המחלוקות הפנימיות ולגבש חזית אחידה.
בשיחות האקלים האחרונות של האו"ם (COP16) שהתקיימו בפברואר ברומא, BRICS מילאה תפקיד מרכזי ביצירת טיוטה שהובילה להסכמה רחבה. ההסכם שנחתם עשוי לשחרר מיליארדי דולרים לטובת שמירה על המערכות האקולוגיות בעולם. לדברי מקורות בתוך הארגון, מדינות הקבוצה הוכיחו שהן יכולות להנהיג תהליכים גלובליים – עובדה שתחזק את השפעתן בפורומים בינלאומיים נוספים.
"היכולת של BRICS להתאחד סביב מטרה משותפת תאפשר לה להשפיע גם בעתיד", ציין נרנד סינג, סגן שר הסביבה של דרום אפריקה.
דרום אפריקה, שמכהנת השנה כנשיאת ה-G20, וברזיל, שתארח את ועידת COP30 בנובמבר, צפויות לנצל את המומנטום כדי לקדם את עמדות BRICS במאבק העולמי במשבר האקלים. "הקבוצה ממלאת חלל ריק שנוצר כתוצאה מהתכנסות גושים גיאופוליטיים חדשים", אמרה מריה אנג'ליקה איקדה, ראש צוות המשא ומתן של ברזיל ב-COP16.
סוזנה מוחמד, שרת הסביבה של קולומביה ונשיאת COP16, טוענת כי BRICS הופכת לכוח מאזן בזירה הבינלאומית. "המדינות הללו פועלות כדי לגבש עמדה מגובשת של הדרום הגלובלי מול עליית הממשלות הימניות באיטליה, ארגנטינה וארה"ב", היא מסבירה.
עליית כוחו של BRICS והיכולת שלו להתמודד עם כוחות מערביים חזקים, כמו ארצות הברית, מושכת מדינות נוספות להתעניין בהצטרפות לברית. "אני מבינה מדוע מדינות נוספות רוצות להצטרף ל-BRICS – זו דרך להבטיח שהן לא תעמודנה לבד מול המעצמות", מוסיפה מוחמד.
אף על פי ש-BRICS מחזקת את השפעתה בזירה הבינלאומית, נותרו פערים משמעותיים בין המדינות החברות. סוגיית המימון היא אחת מהנקודות הבעייתיות ביותר. המדינות החברות מסרבות לשאת בעול הפיננסי של המדינות התורמות המסורתיות, מה שעלול לעכב את תהליך השגת ההסכמות הבינלאומיות.
לפי נתוני ה-OECD, מתוך 25.8 מיליארד דולר שהוקצו בשנת 2022 למימון שימור המגוון הביולוגי, כ-75% הגיעו מחמש מדינות בלבד: האיחוד האירופי, צרפת, גרמניה, יפן וארה"ב. BRICS, מנגד, ממשיכות להימנע מקבלת התחייבויות פיננסיות בסדר גודל כזה, למרות הלחץ המופעל עליהן מצד מדינות המערב.
מלבד נושא המימון, גם ההבדלים האידיאולוגיים והכלכליים בין המדינות מהווים מכשול משמעותי. רוסיה, לדוגמה, נשענת באופן משמעותי על יצוא דלקים פוסיליים, בעוד ברזיל מובילה את הדרישה להאצת תהליכי הדה-פחמוניזציה והמעבר לאנרגיה ירוקה לקראת COP30. "מדובר במדינות שונות לחלוטין מבחינת שלב הפיתוח שלהן ומסלול הפליטות שלהן", הסביר לי שואו, ראש תחום האקלים של Asia Society בסין. "הדבק שמחבר ביניהן הוא השאיפות הגיאופוליטיות, אך השאלה היא האם הן מסוגלות לקדם אג'נדה אמיתית".
האתגר המשמעותי הראשון של הקבוצה יהיה מפגש שיוקדש למשא ומתן על עמדות COP30 בבון, גרמניה, בחודש יוני הקרוב. שם, ברזיל תנסה לקבוע סדר יום שאפתני יותר, בעוד רוסיה וסין ייתכן שינסו למתן את הטון כדי לשמור על אינטרסים כלכליים.
כנס נוסף בעל חשיבות רבה יהיה ועידת המימון לפיתוח שתתקיים ביוני בסביליה, ספרד. בוועידה זו צפויים השרים לדון בשינוי מערכות המימון הבינלאומיות ובהתאמתן ליעדי הקיימות הגלובליים. "זוהי הזדמנות עבור BRICS להוכיח שהיא מסוגלת לנווט את הכלכלה העולמית ולהשיג השפעה אמיתית," אמר טימו לייטר, עמית מחקר בכיר בבית הספר לכלכלה של לונדון. "העמדה החדשה של ארה"ב בנושא האקלים היא כמעט מתנה עבורם".
בטווח הקרוב, BRICS צפויה לדרוש יותר שליטה בקרן הסביבה הגלובלית (GEF), אחד המוסדות המרכזיים שמממנים שימור טבע. המדינות העשירות דורשות מהמדינות בעלות העושר הביולוגי הרב ביותר להשקיע יותר בשימור הסביבה, אך במקביל מקצצות בתקציבי הסיוע שלהן.
"במקום להשקיע יותר בשימור ובשמירה על המערכות האקולוגיות, אנחנו רואים מדינות שמשקיעות יותר בפיתוח כלי נשק גרעיניים ורכישת חימוש", אמרה איקדה מברזיל. "ובו בזמן, הן דורשות מאיתנו יותר התחייבויות".
חודשים קריטיים עומדים בפני BRICS. אם היא תצליח לאחד את המדינות החברות ולקדם סדר יום אקלימי משותף, היא עשויה להפוך לכוח דומיננטי בזירה הבינלאומית. אך אם הקשיים הפנימיים ימשיכו להתגבר, היא עלולה להחמיץ את ההזדמנות ולהישאר בעיקר כלי גיאופוליטי ללא השפעה ממשית על השטח.
