שנת 2024 התאפיינה בפעילות כלכלית חלשה, שהתנהלה לאורך כל השנה בצל מלחמה ממושכת בזירות שונות. הדוח השנתי של בנק ישראל מציג תמונה מורכבת של משק שהתמודד עם שיבושים עמוקים בהיצע העבודה, גידול חריג בצריכה הציבורית, ירידה בהשקעות וביצוא, ואי־ודאות פיננסית ממושכת, אך שמר על תפקוד שוטף בזכות יסודות כלכליים שנבנו בעשור האחרון. על רקע ההתמשכות של הלחימה בגבולות הדרום והצפון, המשק הישראלי סבל מצמצום בולט בתוצר העסקי שירד ב־0.8 אחוזים, כאשר סך התוצר המקומי גדל בשיעור של 0.9 אחוז בלבד. ההפרש בין שני המדדים משקף תזוזה בהרכב התוצר – מעבר ממשאבים עסקיים לשירותים ציבוריים וביטחוניים. הצמיחה לנפש הייתה שלילית ועמדה על מינוס 0.4 אחוז, תוצאה של האטה כלכלית רחבת היקף ביחס לרמות הצמיחה בעשור שקדם.
גורם מרכזי בפגיעה בפעילות העסקית היה הירידה החדה בהיצע העבודה. שני מקורות עיקריים תרמו לכך – גיוס נרחב של אנשי מילואים ואיסור על כניסת עובדים פלסטינים. השפעה ניכרת הייתה גם להיעדרותם של עובדים מאזורים הסמוכים לעימותים והיעדרות ארוכת טווח של אוכלוסיות מפונות. בנק ישראל מעריך את הפגיעה בהיצע העבודה העסקי בכ־5%, מתוכם כ-3.4% כתוצאה מהיעדרות פלסטינים. הפגיעה המשמעותית ביותר הייתה בענף הבנייה, שהסתמך באופן נרחב על עבודה לא־ישראלית, ומצא עצמו מתמודד עם מחסור מתמשך בכוח אדם, עלויות מימון גוברות והאטה בפרויקטים. הניסיון להחליף עובדים פלסטינים בעובדים זרים וישראלים החל במהלך השנה, אך לא הצליח לתת מענה מלא.
במקביל לצמצום ההיצע, נרשמה התאוששות מדורגת של הביקוש המקומי. הצריכה הפרטית התאוששה במהירות יחסית, כאשר לקראת סוף השנה חצתה את רמתה ערב המלחמה בכ־5.6 אחוזים. התאוששות זו מיוחסת לשילוב של הרחבה פיסקלית מצד הממשלה, עלייה בשכר הנומינלי ותרומה של תיקי נכסים פרטיים, שמחיריהם עלו במחצית השנייה של השנה. הגידול החד של הצריכה הציבורית פעל אף הוא להגדלת הביקושים – בין היתר על ידי שכר למילואימניקים ורכש ביטחוני ממשקי הבית. שוק העבודה התאפיין במתח בין מגבלות ההיצע לבין התאוששות הביקוש. שיעור האבטלה ירד ל־3 אחוזים – רמה נמוכה היסטורית – אך במקביל נרשמה עלייה בעלות העבודה ליחידת תוצר, שהגיעה ל־4.2 אחוזים. שכר המועסקים במגזר העסקי עלה בשיעור של כ־6.2 אחוזים, נתון שמשקף שוק עבודה דחוס במקביל לצמיחה איטית בפריון.
ההשקעה בנכסים קבועים ירדה ב־6.1 אחוזים, בעיקר כתוצאה מירידה חדה בהשקעה בענף הבנייה. ההאטה בהשקעה עלולה להשפיע לרעה על פוטנציאל הצמיחה של המשק בטווח הבינוני, כיוון שהיא מצמצמת את קצב הגידול של מלאי ההון. ביצועי היצוא היו חלשים באופן יחסי, וירדו ב־4.6 אחוזים. נתון זה חריג במיוחד לאור העובדה שסחר הסחורות העולמי דווקא התרחב במהלך השנה. הסיבות לפער הזה כוללות את הירידה בכושר הייצור המקומי, קשיים לוגיסטיים וביטחוניים בקידום עסקאות ייצוא, ואת השפעת האמברגו הטורקי. לצד אלה, הייתה גם ירידה בביקוש הגלובלי למוצרים מסוימים שבהם מתמחה התעשייה המקומית.
האינפלציה בשנת 2024 הסתכמה ב־3.2 אחוזים – מעט מעל גבול היעד העליון, ובניגוד למגמת ההתמתנות במדינות מפותחות אחרות. עליית המחירים הושפעה בעיקר ממוצרים בלתי סחירים – בהם סעיפי המזון והדיור. הממשלה תרמה לאינפלציה דרך הרחבת ההוצאות ומיסוי עקיף. במהלך הרבעון הראשון של השנה, ולאור התייצבות מסוימת בשווקים, הפחית בנק ישראל את הריבית ב־0.25 נקודות אחוז לרמה של 4.5 אחוזים. בהמשך השנה לא שונתה הריבית, עקב התמשכות מגבלות ההיצע והערכת הבנק שהסיכון לפגיעה ביציבות השווקים נותר גבוה.
ההתפתחות של האינפלציה בישראל בשנת 2024 חרגה מהתחזיות שניתנו בתחילת השנה. סעיפי ההוצאה שהובילו את העלייה היו בעיקר מוצרים בלתי סחירים – בראשם שירותי דיור (שכר דירה) ומוצרי מזון. גם המיסוי והרגולציה תרמו תרומה קטנה אך מדידה לאינפלציה, לפי אומדן של 0.4 נקודות אחוז. הגורמים לאינפלציה ב-2024 היו שונים מאלה שבלטו בשנים הקודמות. בעוד שבעבר נרשמה אינפלציה בעיקר בשל עלויות יבוא ושיבושים גלובליים, ב-2024 מדובר היה בעיקר במגבלות מקומיות: ירידה בהיצע עובדים, שיבושים בהפצה ולוגיסטיקה, ועלייה בשכר ליחידת תוצר. מנגד, הירידה במחירי האנרגיה והאטה בשווקים הגלובליים הפחיתו את הלחצים מבחוץ. לפי הדוח, האינפלציה בישראל התנהגה באופן שונה ממדינות מפותחות אחרות – במיוחד גוש האירו וארה"ב – שם נרשמה ירידה ברורה של מדדי המחירים במהלך השנה.
התמונה הפיננסית מתארת שווקים שנעו בין אי־ודאות בתחילת השנה לבין שיפור מדוד בסופה. השקל, שפוחת בתחילת המלחמה, התחזק בהדרגה עם התייצבות המצב הביטחוני, תוך ייסוף מצטבר של כ־5 אחוזים עד סוף השנה. מחירי המניות המקומיות עלו בחדות במחצית השנייה, בעיקר הודות לציפיות להתמתנות סיכונים גיאו־פוליטיים והפחתת הגירעון המתוכננת בתקציב. הדוח מציין כי פרמיית הסיכון של ישראל, שעלתה עם פרוץ המלחמה, החלה לרדת לאחר הסכם הפסקת האש בצפון אך נותרה ברמה גבוהה יחסית לערב הלחימה.
המדיניות הפיסקלית בשנת 2024 הייתה מרחיבה מאוד: תקציב המדינה נפתח שלוש פעמים, ובסופו של דבר הגיע הגירעון ל־6.8 אחוזים מהתוצר. יחס החוב הציבורי עלה לשיעור של 68 אחוזים – גבוה בכ־6 נקודות אחוז מרמתו ערב המלחמה. מרווח התמרון הפיסקלי שהושג בעשור האחרון, יחד עם יתרות מט"ח גבוהות והמשך עודף בחשבון השוטף, אפשרו את המימון מבלי לפגוע באמון השווקים. לקראת סוף השנה החליטה הממשלה על צעדי התכנסות תקציבית, בעיקר דרך העלאת מסים. צעדים אלו, שנכנסו לתוקף בינואר 2025, נועדו לפצות על תוספת הוצאות קבועות – אך חלקם זמניים, ובנק ישראל מדגיש שאין בהם בהכרח כדי להבטיח הפחתה מתמשכת של יחס החוב לתוצר.
הדוח מקדיש מקום נרחב לניתוח סוגיות מבניות, ובהן הפערים הגדולים במיומנויות בסיס של אוכלוסיות שונות בישראל. הפריון בישראל עדיין נמוך בכ־22 אחוזים מהממוצע במדינות המפותחות, בעיקר בשל רמות נמוכות של השכלה מיומנת, מלאי הון ציבורי נמוך ואי־שוויון בשוק העבודה. אוכלוסיות ערביות וחרדיות ממשיכות להיות בעלות שיעורי השתתפות ותעסוקה נמוכים, ושכר לשעה נמוך. ההשפעה המצטברת של פערים אלו על הצמיחה ניכרת בטווח הארוך. המדדים האמפיריים מצביעים על כך שהפערים נובעים הן מחסמים מבניים כמו נגישות לתחבורה ותמריצים כלכליים לאי־השתתפות, והן מפערים במיומנויות בסיסיות. בנק ישראל ממליץ על רפורמות בהשקעה בהון אנושי, שיפור מערכת החינוך בחברה הערבית והחרדית, התאמות בהשכלה הטכנולוגית ונכונות לקביעת סדרי עדיפויות תקציביים שישקפו תמיכה בצמיחה.
אחד האתגרים הייחודיים שעליהם מצביע הדוח הוא גידול צפוי בנטל השירות הצבאי והשלכותיו הכלכליות. ככל שאי־הגיוס של קבוצות מסוימות נמשך, עולה עלות המילואים, שמוערכת בכחצי אחוז תוצר בשנה. שילוב רחב יותר של קבוצות שאינן משרתות כיום, במיוחד חרדים, עשוי להקטין את העלות הכלכלית של המערך הביטחוני, אך דורש שינוי מדיניות מובהק. גם בתחום שוק ההון ניכרו סימני התאוששות, אך הדוח מדגיש את החשיבות של הקפדה על פיקוח זהיר והמשך מדיניות מוניטרית שקולה.
