הלילה הכריז נשיא ארצות הברית, דונלד ג'יי טראמפ, על מצב חירום לאומי הנוגע למאזן הסחר האמריקאי. הצו הנשיאותי שפורסם קובע שורה של צעדים דרמטיים לשינוי גישת הסחר של ארה"ב, ובראשם – הטלת מכסי מגן גורפים בשיעור ראשוני של 10% על כלל המוצרים המיובאים למדינה, ובשלב הבא – מכסים נוספים מדורגים לפי מדינת המקור של היבוא. המדיניות החדשה, שמכונה "המסגרת להדדיות בסחר", מבקשת לבלום את הגירעון המסחרי המתמשך של ארה"ב, שהתנפח בשנים האחרונות לרמות חסרות תקדים.
הצעדים כוללים לא רק מכסים, אלא גם מדיניות רגולטורית ומבנית שנועדה להחיות את בסיס הייצור המקומי, במיוחד בתחומים תעשייתיים קריטיים. הנשיא הסביר כי מדובר בתגובה נחוצה לאי־הדדיות כרונית של מדינות רבות, אשר נהנות מגישה נוחה לשוק האמריקאי אך חוסמות יצוא מארה"ב בדרכים עקיפות וישירות כאחד.
חוסר הדדיות בסחר
על פי הממשל, ליבת הבעיה נמצאת באי־שוויון מבני שנוצר במהלך השנים ביחסי הסחר של ארה"ב מול מדינות אחרות. ההנחה שהובילה את המדיניות האמריקאית מאז שנות ה־30 של המאה ה־20 – שלפיה פתיחות כלכלית תוביל לפתיחות הדדית מצד שותפות הסחר – לא התממשה. במקום זאת, מדינות רבות ניצלו את פתיחות השוק האמריקאי מבלי לספק תנאים זהים למוצרים אמריקאיים.
הצו הנשיאותי מפרט הבדלים קיצוניים בשיעורי מכס ממוצעים. לדוגמה, ארה"ב מטילה מכסים ממוצעים של 3.3% על יבוא, בעוד הודו מטילה 17%, סין 7.5%, ברזיל 11.2%, והאיחוד האירופי 5%. בנוסף, יש פערים דרמטיים במכס על מוצרים ספציפיים: מכס על רכבים בארה"ב עומד על 2.5%, בעוד באירופה הוא 10%, בסין 15% ובהודו 70%.
הבעיה אינה נעצרת במכסים בלבד. ארה"ב טוענת שהשותפות המסחריות שלה מקשות על ייצוא אמריקאי באמצעות שורה של מחסומים לא־מכסיים: תקנות טכניות מחמירות, תקנים לא מדעיים (כגון כללי בריאות ותברואה), חוסר הגנה על קניין רוחני, אפליה ברגולציה, מכסות יבוא, סובסידיות, והעדפה לתאגידים ממשלתיים. גם מדיניות פיסקלית – כמו מיסוי מעודד יצוא או מדיניות המטבע – נחשבת למכשול עקיף המעניק יתרון לא הוגן.
מעבר לכך, רבות מהמדינות הללו מקיימות מדיניות כלכלית פנימית המדכאת צריכה מקומית. כך למשל, שיעור הצריכה מתוך התוצר בארה"ב עומד על כ־68%, בעוד שבסין הוא רק 39%, בקוריאה הדרומית 49%, ובגרמניה 50%. כאשר הצריכה המקומית נמוכה, הביקוש למוצרים מיובאים – כולל אמריקאיים – נמוך בהתאם. במקביל, עודפי הייצור מופנים לשוקי היצוא, ובפרט לשוק האמריקאי.
שחיקה ביכולת הייצור: "סכנה לביטחון הלאומי"
על פי הממשל, השלכות הסחר הבלתי־מאוזן חורגות מהמישור הכלכלי, ומגיעות עד לליבת הביטחון הלאומי. עליית התלות של ארה"ב ביבוא במגוון תחומים – מתרופות ועד שבבים אלקטרוניים – מהווה, לטענת הצו, סיכון אסטרטגי.
מנתוני משרד המסחר האמריקאי ומועצת הביטחון הלאומי עולה כי בין השנים 2001–2024 ירד חלקה של ארה"ב מהתפוקה התעשייתית העולמית מ־28.4% ל־17.4%. יותר מ־5 מיליון משרות ייצור אבדו, ובאזורים רבים ברחבי ארה"ב – במיוחד באזורי חגורת החלודה – הביא הדבר לשיתוק כלכלי, ירידה בהכנסה למשק בית, ולעיתים גם להתמכרות לאופיאטים ולקריסת מוסדות קהילתיים.
הפגיעה ניכרת במיוחד בתחומים כמו רכב, בניית ספינות, תעשיית התרופות, טכנולוגיה, מתכות וציוד הגנה. בלא בסיס ייצור עצמאי בתחומים אלה, ארה"ב חוששת שהיא לא תוכל לשמר את יכולות ההגנה והתגובה שלה בעיתות משבר. כך למשל, במהלך מגפת הקורונה התגלה מחסור חמור בציוד רפואי חיוני, בעוד לאחרונה דווח כי התקפות חבלניות על אוניות במזרח התיכון שיבשו את שרשראות האספקה של מוצרים אסטרטגיים.
פרטי המדיניות החדשה: מה משתנה בפועל?
בהתאם לצו, החל מה־5 באפריל, כל מוצר המיובא לארה"ב יחויב במכס נוסף של 10% – מעבר למכסים הקיימים. ב־9 באפריל ייכנסו לתוקף מכסים דיפרנציאליים לפי מדינת המקור, כפי שיפורטו בנספח סודי לצו. כך, מדינות בעלות מדיניות סחר לא הדדית במיוחד יישאו בנטל מכס גבוה יותר. בנוסף, מדינות שיבצעו צעדים מתקנים עשויות ליהנות מהפחתה עתידית במכסים.
מדיניות זו תוחל גם על יבוא שנעשה במסגרת הסכמי סחר קיימים, למעט חריגים. הוצאו מהתחולה מוצרים בעלי חשיבות קריטית כמו תרופות, אנרגיה, מינרלים חשובים, רכיבים ביטחוניים, מוליכים למחצה, וציוד רפואי. מוצרים הכוללים לפחות 20% תכולה אמריקאית יוכלו להחיל מנגנון החזר חלקי, בתנאי שניתן להוכיח ייצור או שינוי מהותי בתוך ארה"ב.
הממשל הטיל גם מגבלות חדשות על מסחר דרך אזורים סחר חופשי ומחסנים פטורים, כדי למנוע התחמקות מהמכסים החדשים. בנוסף, יוגבל מנגנון הפטור ממכס על חבילות קטנות (de minimis) ברגע שיוגדרו מערכות מחשוב שיכולות לגבות מס במדויק על מוצרים מזוהים.
השלכות אפשריות והיבטים גלובליים
למדיניות עשויות להיות השלכות עמוקות בזירה הבינלאומית. מצד אחד, היא עשויה להניע מדינות לשקול מחדש את מדיניות הסחר שלהן מול ארה"ב – מתוך שאיפה לשמר גישה לשוק האמריקאי. מצד שני, קיים חשש מגל תגובות נגד – לרבות מכסים על יצוא מארה"ב, תלונות בארגון הסחר העולמי, והסלמה פוטנציאלית של מלחמות סחר.
הממשל מדגיש כי הוא ערוך לתגובות מסוג זה. סעיפים בצו מעניקים סמכות לנשיא להעלות את רמות המכס עוד יותר במקרה של תגובת נגד מצד מדינות זרות. באותו אופן, מדינות שיראו שינוי מהותי בגישתן – כמו הפחתת מכסים או ביטול מחסומים רגולטוריים – יוכלו לזכות בפטור חלקי מהמכסים החדשים.
המשמעות של המדיניות אינה מוגבלת למסחר בלבד. היא מהווה נדבך מרכזי בתפיסת הכלכלה הלאומית של ממשל טראמפ, הרואה ביצירת מקומות עבודה יציבים בתעשייה, חיזוק הייצור המקומי, והגנה על ביטחון אספקה – יעדים מרכזיים בשמירה על עליונות אמריקאית.
חזרה לייצור מקומי ולריבונות אמריקנית
הצו החדש מבטא מהפך במדיניות הסחר האמריקאית. במקום גישה אוניברסלית של פתיחות בלתי מסויגת, מוצגת מדיניות שמבוססת על עיקרון ההדדיות: מי שמעניק לארה"ב גישה שווה, ייהנה מהטבות מסחר. מי שחוסם – יישא בעלות.
מדובר בניסיון נרחב לשנות מבנה כלכלי שהלך והשתרש במשך עשרות שנים. הצלחתו תלויה לא רק במכסים עצמם, אלא גם בהשקעה מקבילה בהחזרת ייצור לארה"ב, בעידוד חדשנות, ובבנייה מחודשת של תשתיות תעשייתיות.
כפי שצוין בצו, האתגר אינו רק כלכלי – הוא אסטרטגי. "אומה שאינה מסוגלת לייצר את מוצריה, לא תוכל להבטיח את ביטחונה, עצמאותה או רווחת אזרחיה", נכתב בו. בכך נחשף היעד האמיתי של המדיניות: לא מלחמת סחר – אלא מלחמה על הריבונות הכלכלית של אמריקה.
