הנציבות האירופית פרסמה היום (רביעי) תוכנית פעולה מקיפה שמטרתה להסיר חסמים רגולטוריים ועסקיים בין מדינות האיחוד האירופי. המהלך נועד לחזק את התחרותיות הכלכלית של הגוש ולצמצם את הפגיעה שנגרמה בעקבות מדיניות הסחר האגרסיבית של ממשל דונלד טראמפ, ובראשה הטלת מכסים על סחורות אירופיות.
לפי הערכת קרן המטבע הבינלאומית, חסמים רגולטוריים פנימיים בין מדינות האיחוד שווי ערך למכסים של 44% על סחורות ו-110% על שירותים. נתונים אלה מעלים סימני שאלה בנוגע לאפקטיביות של השוק הפנימי באירופה, וממחישים כי גם בהיעדר מגבלות חיצוניות, חברות רבות מתקשות לפעול במדינות שכנות.
המטרה המרכזית של הרפורמה היא ליצור איחוד אמיתי של כללים, לצמצם כפילויות רגולטוריות ולפתוח ענפים סגורים לתחרות. מדובר ביוזמה אסטרטגית שמבקשת למזער את השפעת מדיניות המכסים של ארצות הברית ולחזק את העמידות הכלכלית של האיחוד במאבקי הסחר הבינלאומיים.
בלב היוזמה עומדים עשרה חסמים עיקריים, המכונים על ידי הנציבות "העשרה הנוראיים". בין הבולטים שבהם: היעדר הכרה הדדית בהסמכות מקצועיות, סטנדרטים שונים לאריזת מוצרים, והגבלות על מכירה קמעונאית חוצת גבולות. כך למשל, יצרנים רבים מונעים מקמעונאים לשווק את מוצריהם במדינות אחרות.
הפתרונות המוצעים כוללים שימוש בקודי QR על גבי מוצרים לשיפור השקיפות, וכן סנקציות על יצרנים שמפרים את כללי השוק החופשי. בנוסף, יונחו מדינות כיצד להקל על חברות להציע שירותים זמניים מחוץ למדינת המקור.
הענפים שצפויים להיפתח לתחרות חוצת גבולות כוללים את מגזרי הבנייה, התחבורה, האנרגיה, התקשורת, הדואר והשירותים הפיננסיים. ההערכה היא כי פתיחת תחומים אלו תעודד צמיחה, תגביר פריון ותסייע במיוחד לעסקים קטנים ובינוניים המעוניינים להתרחב בגוש האירופי.
במסגרת התוכנית, הנציבות קוראת להקים "קואליציות של מדינות מוכנות" – קבוצות של מדינות שיקדמו יחד רפורמות ספציפיות לפי תחום עניין משותף. מדובר במודל גמיש המתבסס על שיתוף פעולה וולונטרי, ולא על חקיקה אחידה המחייבת את כל 27 המדינות החברות.
סוגיה מורכבת נוספת שנמצאת במוקד הרפורמה היא ריבוי המקצועות המוסדרים. במדינות האיחוד נדרשים רישיונות עבור כ־212 מקצועות בממוצע – החל מסיעוד ועד מכונאות. בגרמניה, לדוגמה, שליש מהעובדים כפופים לרגולציה מקצועית נוקשה, דבר המקשה על ניידות תעסוקתית ומגביל תחרות בשוק העבודה.
הנציבות שואפת לקדם חופש תנועה מקצועי בין המדינות, אך מציינת שהצלחת המהלך תלויה בנכונות המדינות החברות לוותר על מנגנוני הגנה מקומיים, שלעיתים מונעים מאינטרסים פוליטיים או לחצים מצד איגודים מקצועיים.
הצעה נוספת נוגעת להפחתת העומס הרגולטורי על עסקים עם 250 עד 750 עובדים. כיום, חציית רף ה־250 עובדים מחייבת עמידה בתקנות מחמירות בדומה לחברות גדולות. שינוי רף זה צפוי לחסוך לעשרות אלפי חברות באירופה עלויות של כ־400 מיליון אירו בשנה, ולהקל על צמיחה עסקית מבלי לפגוע ברגולציה חיונית.
