ביום חמישי אישר בית הנבחרים של ארצות הברית, ברוב דחוק של 215 מול 214, את הצעת החוק התקציבית-פיסקלית המקיפה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. ההצעה, שמסתכמת בכ־3.8 טריליון דולר, כוללת הפחתות מס נרחבות לצד הגדלה משמעותית של ההוצאות הציבוריות. כעת היא נשלחת לאישור הסנאט, שם צפויה ההצבעה להתקיים עד ליציאת המחוקקים לפגרת ה־4 ביולי.
למרות האישור, ההצבעה הצמודה עוררה מיד תגובת שוק חריפה: התשואה על אג"ח ממשלת ארה"ב ל־30 שנה זינקה ל־5.15% – הרמה הגבוהה ביותר מאז אוקטובר 2023 – עדות לחששות גוברים בנוגע ליציבות הפיסקלית של המדינה, כאשר החוב הלאומי האמריקאי כבר חצה את רף ה־36.2 טריליון דולר.
החוק כולל צעדים מובהקים לצמצום נטל המס, ובהם הפחתה במס החברות, הקלות במס הכנסה ליחידים והטבות למשפחות. לצד זאת, מוצעים תמריצים תקציביים אדירים בתחומי התשתיות, הביטחון והחדשנות – התואמים את התחייבויות קמפיין טראמפ "להחזיר את אמריקה לגדולה".
הבית הלבן טען כי מדובר בצעדים שנועדו "להמריץ צמיחה כלכלית ולהחזיר השקעות לארה"ב". עם זאת, כלכלנים רבים ובכירים בוול סטריט מביעים דאגה מההשלכות. יו"ר JPMorgan Chase, ג'יימי דיימון, הביע הסתייגות ואמר: "הממשלה יכולה להוציא הרבה, אבל בלי אחריות תקציבית זה עלול להיות חסר תועלת".
גם ה־CRFB (הוועדה הפדרלית לתקציב אחראי) הזהירה כי החבילה עלולה להוסיף בין 2.3 ל־5.7 טריליון דולר לחוב הלאומי בעשור הקרוב, תלוי אם סעיפי ההקלה במס יוארכו מעבר לתקופה הנקובה.
החשש המרכזי הוא ששילוב של הוצאות נרחבות עם הפחתת הכנסות יערער את האמון ביכולת ארה"ב לעמוד בהתחייבויותיה, ויגרום למשקיעים לדרוש פרמיית סיכון גבוהה יותר. הזינוק בתשואות האג"ח נתפס כאינדיקציה לכך שהשוק החל להכתיב תנאים משלו לפוליטיקאים.
היסטורית, מדיניות תקציבית אגרסיבית אינה זרה לארצות הברית. בשנות השמונים, הנשיא רונלד רייגן ביצע קיצוצי מס נרחבים לצד הגדלת הוצאות ביטחוניות – מהלך שהוביל לגידול חד בחוב הציבורי, אך לווה גם בצמיחה מואצת. מנגד, בשנות התשעים הוביל ביל קלינטון מדיניות של איזון תקציבי ואף רשם עודף תקציבי זמני.
עם זאת, המצב הנוכחי שונה. הצעדים האגרסיביים של ממשל טראמפ וביידן בתקופת הקורונה נתפסו כהכרחיים בזמנם, אך כעת, כאשר הכלכלה האמריקאית במגמת התאוששות, חזרה למדיניות הוצאה אינטנסיבית אינה זוכה לקונצנזוס כלכלי.
השווקים הגיבו בהתאם: מדד S&P 500 ירד ב־1.61% ביום רביעי, גם על רקע תוצאות חלשות במכרז אג"ח ל־20 שנה.
בנוסף, מתגברות הערכות כי הבנק הפדרלי עשוי לשוב ולנקוט במדיניות רכישת אג"ח (QE) כדי להקל על הממשל בגיוסי החוב, או שמשרד האוצר יבחר לחזור לטווחי הנפקה קצרים – בדומה ל־2023, תחת שרת האוצר ג'נט ילן. אולם כל אחד מהפתרונות האלה טומן בחובו סיכונים: ריכוז החוב בטווחים קצרים מגדיל את הרגישות לריבית, ומעצים את סיכון הגלגול (Rollover Risk), במיוחד במקרה של זעזועים פתאומיים בשוק.
