עסקת גז היסטורית נחתמה בין ישראל למצרים, במסגרתה הועברו כ־130 מיליארד מ"ר של גז ישראלי ממאגר לווייתן. ההסכם, בהיקף של כ־35 מיליארד, נפרס על פני עשור. דין שמואל אלמס, כתב גיאופוליטיקה בגלובס, התארח היום (רביעי) בתוכנית "אולפן כלכלה", בהגשתה של סוניה גורודיסקי, ודיבר על השפעות העסקה.
"חלק מהותי בשותפות של לוויתן היא שברון – ענקית אנרגיה אמריקאית", אמר אלמס. "זה המניע העיקרי של הנשיא טראמפ".
לדבריו, לנשיא ארה"ב שני אינטרסים: הראשון, הקשר בין הממשל הרפובליקני לבין שברון, והשני הוא הרצון של ממשל טראמפ ביציבות נשיא מצריים א-סיסי.
"כיום מצרים נמצאת במחסור גז כרוני. מדי קיץ יש מחסור בחשמל", הסביר. "למדינה יש מאגרי גז, אבל הפקה לא אחראית בקצב לא סביר גרמה לתקלות ובעיות גיאולוגיות".
אלמס הסביר כי טראמפ הבין כשברגע שישראל תחתום על המהלך, הוא יוכל ליצור מפגש בוושינגטון בין ראש הממשלה נתניהו לא-סיסי, מה שלא קרה לאורך כל המלחמה.
"המחיר למצרים הוא כ-7.5 דולרים ליחידת חום. למשק המקורי הובטח מחיר נמוך יותר ב-2 דולרים מהמחיר של המצרים", הוסיף אלמס.
"עוד רובד משמעותי בעקבות המלחמה, הוא ששותפות לווייתן חותמות על פריוריטי למשק המקומי", ציין אלמס. "כך שלווייתן מתחייבים שאם יש תקלה שבעקבותיה הפסקת הפקה, האסדות המקבילות השותפות יעבירו גז למשק המקומי, כדי שתהיה יתירות באופן יחסי".
לשאלתה של סוניה האם ישראל לא מייצאת יותר מדי גז ולא שומרת אותו לעצמה, הסביר כי "שורש הבעיה בצריכת האנגריה הישראלית הוא בכישלון הכרוני של משרד האנרגיה והממשלה לעמוד ביעדי האנרגיה המתחדשת של עצמה. אם היינו עומדים בו, היינו פחות דואגים מהגז".
"הפתרון האסטרטגי לדעתי נמצא גם בחיפושי הגז כדי שיהיה עוד קצת גז למשק המקומי ואפילו יותר מזה באנרגיות המתחדשות", הוסיף.
