שישה שבועות לאחר פרוץ המלחמה עם איראן, ארצות הברית מעבירה את מרכז הכובד מהאוויר לים. הנשיא דונלד טראמפ הנחה את הצי האמריקאי להטיל מצור על נמלי איראן ולפעול לניקוי מוקשים במצר הורמוז, אחד מנתיבי השיט החשובים בעולם, דרכו עובר כחמישית מהנפט והגז הגלובליים.
לפי פיקוד המרכז (סנקטום) של ארה"ב, המצור חל על כלל הנמלים האיראניים, במטרה ברורה: לפגוע בהכנסות של טהרן מאנרגיה ולייצר לחץ כלכלי משמעותי. במקביל, טראמפ אף הורה ליירט ספינות בינלאומיות ששילמו לאיראן "דמי מעבר", צעד שמרחיב את היקף הפעולה גם מחוץ למפרץ הפרסי.

מצור ימי: כלי כלכלי עם סיכון צבאי
מצור ימי אינו רק מהלך צבאי אלא גם כלי של לוחמה כלכלית. לפי הדין הבינלאומי, ניתן לעצור ספינות, לבדוק מטענים ואף להשתלט עליהן אם הן מסייעות לאויב. בפועל, מדובר בפעולה מורכבת: צוותי השתלטות ייעודיים עולים על ספינות סוחר, משתלטים עליהן ומובילים אותן לנמל לעיכוב.
עוד באותו הנושא
הבעיה: קצב האכיפה מוגבל. הערכות מדברות על מספר ספינות בודדות ביום, בעוד שבשגרה עוברים במצר הורמוז כ-130 כלי שיט ביום.
אתגר ביטחוני: איראן לא תישאר חייבת
לצד הקושי המבצעי, הסיכון הביטחוני גבוה. איראן מחזיקה בארסנל רחב הכולל סירות מהירות חמושות, רחפנים, טילי שיוט ומערכות נ"מ ניידות – כולם יכולים לאיים על כלי השיט האמריקאיים.
מומחים מזהירים כי המצור עשוי להיתפס כהסלמה משמעותית ואף כהפרת ריבונות, מה שעלול להוביל לעימות ימי ישיר.
מצר הורמוז: צוואר בקבוק עולמי
מצר הורמוז הפך מאז תחילת הלחימה לנקודת החיכוך המרכזית. ארה"ב שואפת לשלוט בכניסות וביציאות למצר, הן מחוץ למפרץ והן בתוכו באמצעות קבוצות נושאות מטוסים, משחתות וסיוע מבעלות ברית אזוריות.

המוקשים: האיום השקט
אחד האתגרים הגדולים ביותר הוא פינוי מוקשים ימיים, שעל פי הערכות כבר הונחו על ידי איראן. מדובר באמצעי לחימה מתוחכם ומגוון ממוקשי מגע פשוטים ועד מוקשים חכמים המגיבים לרעש, לחץ או חתימה מגנטית של כלי שיט.
בניגוד למשחתות, המשימה הזו מתבצעת בעיקר באמצעות כלי שיט ייעודיים, רחפנים תת-ימיים ומסוקים. חלק מהמוקשים אף מתוכננים כך שלא יתפוצצו מיד אלא רק לאחר מעבר מספר ספינות – מה שמקשה מאוד על זיהוי ונטרול מלא.

מגבלות היכולת האמריקאית
למרות העליונות הימית, לארה"ב יש מגבלות: בשנים האחרונות צומצם צי שולות המוקשים שלה, והיא נדרשת להסתמך יותר על כלי שיט קטנים או על סיוע מבעלות ברית.
המשמעות היא שגם אם תושג שליטה צבאית, פתיחת נתיבי השיט באופן מלא ובטוח עלולה לקחת זמן.
שינוי כיוון במלחמה
עד כה התנהלה הלחימה בעיקר בזירה האווירית, אך כעת, עם המעבר לים – ארה"ב נכנסת לאחת המשימות המורכבות ביותר: שילוב של לוחמה כלכלית, שליטה ימית ונטרול איומים תת-ימיים. השלב הזה עשוי להכריע לא רק את המערכה מול איראן, אלא גם את יציבות שוק האנרגיה העולמי.




