רעידת אדמה בשוק האנרגיה: איחוד האמירויות הודיעה כי תעזוב את OPEC ואת מסגרת OPEC+ כבר בתחילת מאי, לאחר כמעט 60 שנה כחברה בארגון. מדובר במהלך דרמטי מצד אחת משלוש מפיקות הנפט הגדולות בקרטל – צעד שמערער את מנגנון השליטה המרכזי של אופ"ק על שוק הנפט העולמי.
עד כה, האמירויות פעלה תחת מגבלות תפוקה שנקבעו על ידי הארגון, למרות יכולת הפקה של כ-4.8-5 מיליון חביות ביום. כעת, עם היציאה, המדינה צפויה להגדיל את הייצור באופן עצמאי, ואף מכוונת ליעד של כ-5 מיליון חביות ביום עד 2027 – עם פוטנציאל להגעה ל-6 מיליון חביות ביום בהמשך. המשמעות: תוספת היצע משמעותית לשוק, שעלולה להפעיל לחץ לירידת מחירי הנפט בטווח הבינוני.
עם זאת, בטווח הקצר התמונה מורכבת בהרבה. שיבושים חמורים בזרימת הנפט דרך מצר הורמוז – נתיב קריטי שדרכו עוברת כחמישית מתעבורת הנפט העולמית יוצרים מחסור זמני ומובילים דווקא לעליות מחירים ולתנודתיות חריגה. כלומר, בעוד שהמהלך של האמירויות מאותת על הוזלה עתידית, המציאות הגיאופוליטית דוחפת כרגע לכיוון ההפוך.
המשמעות הרחבה יותר היא היחלשות של אופ"ק. הארגון, שהוקם כדי לתאם תפוקה ולייצב מחירים, מאבד כעת אחת מהשחקניות המרכזיות שלו, במיוחד לצד מתחים גוברים מול סעודיה, שהובילה בשנים האחרונות קו של קיצוצי תפוקה כדי לתמוך במחירים. היציאה של האמירויות משקפת תסכול ממדיניות זו ורצון למקסם רווחים בטווח הקצר, במיוחד על רקע המעבר הגלובלי לאנרגיה ירוקה.
מי שעשויות להרוויח מהמהלך הן חברות האנרגיה הבינלאומיות הפועלות במדינה. ExxonMobil (XOM), למשל, מחזיקה בפעילות משמעותית באזור, כאשר נכסיה באמירויות ובקטאר מהווים כ-20% מכושר הייצור הגלובלי שלה. הגדלת התפוקה המקומית עשויה לאפשר לה להרחיב פעילות, לפצות על שיבושים אזוריים ואף לשפר את תזרים המזומנים שלה בטווח הבינוני.
גם Occidental Petroleum (OXY) ניצבת בעמדת זינוק. החברה שותפה בפרויקטים מרכזיים כמו שדה הגז אל-חוסן, מחזיקה בזכויות חיפוש והפקה נרחבות בשטחי האמירויות, ואף כבר החלה בהפקה באחד הבלוקים היבשתיים המרכזיים. יציאת האמירויות מאופ"ק עשויה לפתוח עבורה הזדמנויות השקעה נוספות ולהאיץ פרויקטים קיימים.
בשורה התחתונה, פרישת האמירויות אינה רק אירוע נקודתי אלא שינוי מבני בשוק הנפט. בטווח הקצר, מחירי הנפט ימשיכו להיות מושפעים מהמתיחות הביטחונית ומהפרעות בהיצע. אך בטווח הארוך יותר, אם האמירויות אכן תגדיל תפוקה ואם מדינות נוספות ילכו בעקבותיה, העולם עשוי להיכנס לעידן של היצע גבוה יותר, מחירים נמוכים יותר, ופחות שליטה של קרטלים על שוק האנרגיה.
