מחקר חדש שנערך על ידי מיכאל גרליך ב-SBS Swiss Business School מצביע על קשר בין השימוש הגובר בכלים מבוססי בינה מלאכותית (AI) לבין ירידה ביכולות החשיבה הביקורתית. התופעה מיוחסת להסתמכות הולכת וגוברת על "פריקה קוגניטיבית", תהליך שבו אנשים מסתמכים על טכנולוגיה להקלת עומס המחשבה.
בינה מלאכותית הופכת במהירות לחלק בלתי נפרד מחיינו. חיפוש מהיר אחר מחקרים בתחום מגלה כיצד היא משפיעה על תהליכי קבלת החלטות ומחקר מדעי. אלפי כלים מבוססי AI מסייעים למדענים לשפר את עבודתם, ומערכות אלו משולבות גם בפעילויות יומיומיות, החל מעוזרים וירטואליים ועד תמיכה בקבלת החלטות מורכבות. כתוצאה מכך, עולה השאלה כיצד השימוש הגובר בטכנולוגיה זו משפיע על תהליכי החשיבה האנושיים, בעיקר בקרב צעירים המשתמשים בה באופן אינטנסיבי.
אחד המאפיינים המרכזיים של כלי AI הוא האפשרות לבצע פריקה קוגניטיבית, כלומר, להסתמך על הכלים כדי להפחית את המאמץ השכלי. אך ככל שהטכנולוגיה ממשיכה להתפתח ולהיות מאומצת בדרכים בלתי צפויות, עולות סוגיות לגבי ההשפעות האפשריות שלה על תפקודים קוגניטיביים ארוכי טווח, כגון זיכרון, ריכוז ופתרון בעיות.
המחקר, שהתפרסם בכתב העת Societies תחת הכותרת "AI Tools in Society: Impacts on Cognitive Offloading and the Future of Critical Thinking", בדק האם קיים קשר בין שימוש בכלי AI לבין ציוני חשיבה ביקורתית, תוך בחינת תפקיד הפריקה הקוגניטיבית בהשפעה זו. המחקר התבסס על סקרים כמותיים וראיונות איכותניים עם 666 משתתפים מבריטניה, אשר חולקו לשלוש קבוצות גיל שונות ובעלי רקעים חינוכיים מגוונים.
באמצעות שאלון בן 23 פריטים נמדדו היקף השימוש בכלי AI, נטיות לפריקה קוגניטיבית ויכולות חשיבה ביקורתית, תוך שימוש במבחן Halpern Critical Thinking Assessment (HCTA). ניתוחים סטטיסטיים, קורלציה ושימוש ברגרסיות חשפו מתאם שלילי מובהק בין שימוש ב-AI לבין חשיבה ביקורתית. נמצא כי משתמשים תכופים ב-AI מתקשים יותר להעריך מידע באופן ביקורתי ולפתור בעיות באופן רפלקטיבי.
בנוסף, נצפה מתאם חזק בין פריקה קוגניטיבית לשימוש ב-AI ומתאם שלילי בין פריקה קוגניטיבית לחשיבה ביקורתית. ניתוח מתווך הראה כי פריקה קוגניטיבית מסבירה חלק מהקשר השלילי בין הסתמכות על AI לבין ביצועי חשיבה ביקורתית.
הממצאים הצביעו על כך שמשתתפים צעירים (17-25) נוטים יותר להסתמך על AI, דבר שהתבטא בציוני חשיבה ביקורתית נמוכים יותר בהשוואה לקבוצות הגיל המבוגרות יותר. כמו כן, נמצא כי השכלה גבוהה משמשת מגן מסוים מפני ההשפעות השליליות של שימוש מופרז ב-AI.
מניתוח הראיונות האיכותניים עלו שלושה נושאים מרכזיים: רבים מהמשתתפים הודו כי הם מסתמכים על AI למשימות כגון זיכרון וקבלת החלטות, צעירים דיווחו על פגיעה בתחושת המסוגלות שלהם עקב השימוש התכוף בטכנולוגיה, וכן הועלו חששות לגבי ההשפעה של בינה מלאכותית על יכולות חשיבה ביקורתית, לצד דאגות נוספות כגון הטיות אלגוריתמיות וחוסר שקיפות בהמלצות AI.
אם ממצאי המחקר יאוששו במחקרים נוספים, ייתכנו השלכות משמעותיות על מדיניות חינוכית ועל שילוב AI במקומות עבודה. מוסדות חינוך עשויים להידרש להדגיש פיתוח מיומנויות חשיבה ביקורתית כדי לאזן את ההשפעה הקוגניטיבית של AI. כמו כן, מפתחי מערכות בינה מלאכותית עשויים להידרש לעצב כלים המעודדים מעורבות מחשבתית ולא הסתמכות פאסיבית. גם קובעי מדיניות ייתכן שיצטרכו לקדם תוכניות אוריינות דיגיטלית כדי לחזק את היכולת לבקר תכנים מבוססי AI.
השאלה הגדולה היא עד כמה אמצעי נגד אלו ייושמו או יאומצו. מה שמתבהר הוא שהשפעת הבינה המלאכותית היא דו-צדדית: מצד אחד, היא משפרת יעילות בביצוע משימות, אך מצד שני, היא עלולה לפגוע בהתפתחות קוגניטיבית עקב שימוש מופרז.
יתרה מכך, עולה טענה מעניינת: האם ייתכן שהעולם מתקדם לשלב שבו כישורי חשיבה ביקורתית קלאסיים אינם עוד רלוונטיים? כאשר AI מספק תוצאות מדויקות ויעילות יותר מבני אדם, האם עדיין יהיה צורך ביכולת ניתוח מסורתית? השאלות הללו עשויות להשפיע באופן מהותי על עתיד הלמידה והחשיבה האנושית.
