לפי דיווח רויטרס, מסמכים משפטיים שנחשפו מצביעים על קשר עסקי ממושך בין ענקית היוקרה הצרפתית LVMH, שבשליטת המיליארדר ברנאר ארנו, לבין אריק פריימונד, מי שהיה מנהל ההון ואיש אמונו של ניקולא פואש, יורש ממשפחת המייסדים של הרמס.
לפי המסמכים, כבר ב-2002 נחתם הסכם שלפיו LVMH ביקשה לרכוש מיליוני מניות הרמס מפואש ומיורשים נוספים במשפחה – שנים לפני שהחברה חשפה את החזקתה הגדולה במתחרה הצרפתית.
הקשר בין הצדדים כלל גם היבט כספי משמעותי: בין 2001 ל-2009 שילמו LVMH וחברת האחזקות של משפחת ארנו לחברת ניהול ההון של פריימונד לפחות 20 מיליון דולר בעמלות ובתשלומים שונים.
פואש טוען כי החזקתו בהרמס נעלמה וכי הונו נפגע בהיקף של מיליארדי דולרים. בתביעתו הוא כלל גם את LVMH ואת יו"ר החברה, ברנאר ארנו. חברת האם של לואי ויטון דוחה את הטענות ומכחישה כי פעלה לרכישת מניותיו של פואש בניגוד לרצונו.
בבית המשפט LVMH דוחה בתוקף את האפשרות שניסתה לרכוש את מניות הרמס שהיו בבעלות ניקולא פואש, וטוענת כי מעולם לא ביקשה להשתלט על החזקתו.
אלא שמסמכים משפטיים שנבדקו על ידי רויטרס מצביעים על כך שב-2002 חתמה ענקית היוקרה על הסכם שנועד לרכוש מניות הרמס מפואש ומיורשים נוספים במשפחת המייסדים. ההסכם נחתם מול אריק פריימונד, מנהל ההון של פואש ואיש סודו, שמת ב-2025.
המסמך אינו מוכיח כשלעצמו שהעסקה יצאה לפועל. LVMH טוענת כי ההסכם הוקפא ולא בוצע, בין היתר משום שלא הצליחה לוודא שפריימונד אכן הוסמך לפעול בשם פואש. עם זאת, עצם קיומו של ההסכם מוסיף נדבך חדש למחלוקת סביב גורלן של מניות הרמס ולהיקף הקשרים בין LVMH לבין מי שניהל את הונו של היורש.
הסיפור אינו מתרחש בוואקום, מכיוון שבמשך שנים LVMH ניסתה לבנות החזקה משמעותית בהרמס, אחת מחברות היוקרה החשובות בעולם. ב-2010 התברר לציבור של-LVMH כבר הייתה החזקה של 17%, ובהמשך היא הגיעה לכ-23%.
היום, על רקע המחלוקת סביב הונו של ניקולא פואש, עולה השאלה האם מניותיו של פואש היו, בדרך כלשהי, חלק מאותה הצטברות של מניות הרמס.
מאחורי הסכסוך עומדות שתי אסטרטגיות שונות לבניית אימפריית יוקרה. ארנו הרחיב את LVMH באמצעות סדרת רכישות, ובראשן כריסטיאן דיור, עד שהשתלט על הקבוצה בסוף שנות ה-80 והפך אותה עם השנים לקונגלומרט עולמי של מותגי אופנה, תכשיטים, משקאות ומוצרי יוקרה.
הרמס, לעומת זאת, שמרה במידה רבה על השליטה המשפחתית ועל מודל עסקי ממוקד יותר. בית האופנה, שנוסד ב-1837, נהנה ממעמד ייחודי בשוק מוצרי היוקרה, בין היתר בזכות הביקוש המתמשך לתיקי בירקין וקלי ולמוצרים יוקרתיים נוספים המיוצרים בכמויות מוגבלות.
מתי פואש גילה שהמניות שלו נעלמו?
עבור פואש, המחלוקת אינה רק פרק בהיסטוריה העסקית של הרמס. לדבריו, מדובר בהיעלמות של חלק מרכזי מהונו האישי.
פואש מספר כי רק ב-2022, לאחר שהפסיק לעבוד עם מנהל ההון שלו, הבין כי החזקתו בהרמס אינה עוד בידיו. מדובר בכ-6% ממניות בית האופנה – החזקה שעל פי שווי המניה כיום מסתכמת בכ-10 מיליארד דולר.
בשנה שעברה הגיש פואש תביעה בצרפת, שבה דרש פיצוי של 14 מיליארד אירו ממי שיימצא אחראי להיעלמות נכסיו. במקביל מתנהלת חקירה פלילית בפרשה.
הפער בין גרסת LVMH כיום לבין המסמכים ההיסטוריים עומד במרכז הפרשה. במסמך שהגישה לבית המשפט ביוני טענה החברה כי מעולם לא התכוונה לרכוש את החזקתו של פואש. לדבריה, האסטרטגיה שתכננה באותה תקופה הייתה דווקא לנסות לצרף את היורש לגוש בעלי מניות שיוכל להשפיע על עתידה של הרמס.
עם זאת, מסמכים שנבדקו על ידי רויטרס מצביעים על כך שבנובמבר 2002 נחתם הסכם בין LVMH לבין אריק פריימונד, מנהל הונו של פואש, שנועד לאפשר רכישה של מיליוני מניות הרמס מפואש ומיורשים נוספים.
החברה טוענת כי ההסכם מעולם לא בוצע. לכן, השאלה שנותרה פתוחה אינה רק מדוע נחתם המסמך, אלא גם מה עלה בגורלו והאם מניותיו של פואש עברו בסופו של דבר, באופן ישיר או עקיף, לידי LVMH.
השאלה המרכזית בפרשה עדיין אינה פתורה: מה קרה בפועל למניות של פואש?
חברת האם של לואי ויטון מאשרת כי נעזרה בפריימונד במאמץ לצבור מניות של הרמס, אך אינה מאשרת כי רכשה את מניותיו של פואש. במסמך משפטי מ-2017 אף טענה החברה כי ההסכם שנחתם ב-2002 מעולם לא יצא לפועל, וכי לא הצליחה לוודא שפריימונד אכן קיבל מפואש הרשאה למכור את מניותיו.
כך נוצר פער משמעותי בין קיומו של הסכם לרכישת המניות לבין השאלה אם העסקה עצמה הושלמה. נכון לעכשיו, גם גורלן של המניות וגם התמורה, אם שולמה עבורן, אינם ברורים.
במקביל להליכים האזרחיים מתנהלת בצרפת חקירה פלילית, שבמסגרתה נבדק גם תפקידו של עורך הדין השווייצרי אלכסנדר מונטבון. התובעים מסרו לרויטרס במאי כי הם בוחנים אם מונטבון היה מעורב בהעברת מניותיו של פואש לטובת LVMH.
מונטבון מסר לחוקרים כי ייעץ ל-LVMH בנוגע להסכם שנחתם ב-2002. במקביל, הוא היה קשור גם לפריימונד ושימש דירקטור בחברת ניהול ההון שלו.
נכון לעכשיו, מונטבון לא עומד בפני כתב אישום פלילי בפרשה, ועורך דינו דוחה כל טענה לעבירה וטוען כי מונטבון לא ידע בזמן אמת ש-LVMH רכשה מניות שהיו שייכות לפואש.
בעדותו בפני התובעים בצרפת, עורך הדין אלכסנדר מונטבון תיאר כיצד, לפי גרסתו, נבנה המנגנון לרכישת מניות הרמס. לדבריו, מנהל ההון של פואש, אריק פריימונד, הציע לבצע את העסקאות דרך חשבונותיו של פואש, כאשר המימון הגיע מ-LVMH. מונטבון הסביר כי לא פנה ישירות לפואש משום שלדבריו פריימונד שימש כנציגו והחזיק בסמכויות לפעול בשמו.
כמה חודשים לאחר מכן, ב-12 בנובמבר 2002, חתמו פייר גודה, מיועציו הבכירים של ברנאר ארנו, ופריימונד על הסכם שלפיו LVMH תרכוש מיליוני מניות הרמס מפואש ומיורשים נוספים.
לפי LVMH, ההסכם הוקפא לאחר שלא ניתן היה לוודא כי פריימונד אכן הוסמך למכור את מניותיו של פואש, ומעולם לא יצא לפועל. החברה הוסיפה כי המסמך עצמו הושמד בסוף 2010, השנה שבה חשפה את החזקתה המשמעותית בהרמס.
