באפריל האחרון התבהר עד כמה רבה חומרת המצב הכלכלי בסין, כאשר מדדי המחירים הצביעו באופן ברור על המשך מגמת הדפלציה. המחירים לצרכן ירדו בשיעור קל של 0.1%, אך זו כבר הפעם השלישית ברציפות שבה נרשמת ירידה במדד ה-CPI. ירידה זו נתפסת כחלק ממגמה רחבה יותר, שאינה נובעת רק מירידת מחירי מזון או דלק אלא ממבנה כלכלי במצוקה. התמונה מתחדדת כאשר בוחנים את מדד מחירי היצרן, שצנח בשיעור של 2.7% לעומת אפריל בשנה שעברה – נתון שאינו רק טכני אלא מבטא לחצים כבדים המופעלים על התעשייה הסינית.
סין מוצאת את עצמה בצומת רגיש. מצד אחד, המשק הפנימי סובל מקיפאון הנמשך כבר קרוב לשנתיים, בין היתר כתוצאה ממשבר בתחום הנדל"ן, ירידה חדה בקצב רכישת דירות ומיעוט התחלות בנייה. המשבר הזה התפשט לשווקים נוספים כמו תשתיות, קמעונאות ותחבורה. במקביל, החוב של משקי הבית בסין הגיע לרמות שלא נראו בה קודם, וניכר כי חלק ניכר מהכנסתם של תושבים מופנה להחזרי הלוואות במקום לצריכה.
מצד שני, הלחצים החיצוניים רק גוברים. מלחמת הסחר עם ארה"ב מתבטאת לא רק במכסים אלא גם במגבלות על טכנולוגיות, השקעות והעברת ידע. הציפייה הייתה כי הפתיחה מחדש של שווקים לאחר מגפת הקורונה תוביל להתאוששות מהירה, אך בפועל, הכלכלה העולמית לא חזרה למסלולה, והביקושים לייצוא סיני נותרו חלשים. סין מנסה כעת לנתב את הסחורות שיועדו לשווקים זרים אל תוך השוק המקומי, אך היכולת של שוק פנימי קפוא לקלוט כמות כזו של מוצרים מוטלת בספק.
בה בעת, ממשלת סין מקדמת שורה של צעדים כלכליים שמטרתם לעודד את הפעילות במשק ולבלום את המגמה השלילית. במסגרת זו ננקטים קיצוצי ריבית, הזרמות נזילות למערכת הבנקאית, תמריצים ממוקדים למגזרים מסוימים, והקלה בדרישות אשראי. אולם למרות עוצמת הצעדים והיקפם, ההשפעה בפועל מוגבלת מאוד. הן הצרכנים והן העסקים ממשיכים לגלות זהירות, מהססים להתחייב להוצאות והשקעות חדשות לנוכח חוסר ודאות, רמות חוב גבוהות וספקות באשר לעתיד הכלכלה. הנתונים תומכים בהערכה זו: הצריכה אינה מתאוששת, ההשקעות במגזרים מרכזיים מדשדשות, והפעילות הכלכלית נותרת נמוכה למרות תנאי מימון מקלים מהעבר.
בשוק הקמעונאות מורגשת תחרות גוברת. JD.com ועליבאבא, שתיים מהשחקניות הגדולות במדינה, כבר החלו לפעול להוזלת מוצרים ולשילוב סחורות שיועדו ליצוא בתוך המערך הקיים. המהלך הזה צפוי להחמיר את הלחץ על עסקים קטנים ועל רשתות אחרות, וייתכן שיביא לגל של פשיטות רגל בקרב עסקים שלא יצליחו לעמוד בשחיקת הרווחים.
על רקע כל זאת, גופי מחקר בינלאומיים מתחילים להפחית את תחזיות הצמיחה של סין. התחזית הרשמית מדברת על צמיחה של כ-5% ב-2025, אך רבים כבר מעריכים שהתוצר יגדל בקצב איטי יותר, אולי אפילו פחות מ-4.5%. המסקנה הרווחת היא כי ללא שינוי כיוון דרמטי, סין לא רק שלא תשיג את יעדיה – אלא תתקשה לבלום מגמה של דעיכה מבנית.
החולשה הכלכלית בסין צפויה להשפיע באופן ישיר על הכלכלה הגלובלית, בעיקר דרך הפחתת ביקושים בתחומי התעשייה והטכנולוגיה. סין מהווה שוק יעד מרכזי עבור חברות תעשייה רבות, לרבות יצרני רכיבים, מכונות, ציוד חשמלי וחומרי גלם. האטה בצריכה הסינית ובפעילות הייצור במדינה עלולה להוביל לירידה בהזמנות בינלאומיות, שחיקה בשולי רווח ולצמצום בהיקפי השקעות בענפי ייצור גלובליים.
בתחום הטכנולוגיה, סין מתפקדת גם כצרכנית עיקרית של מוצרים אלקטרוניים ושירותים דיגיטליים, וגם כמרכז ייצור לרכיבים קריטיים כמו שבבים, סוללות וציוד תקשורת. האטה בהשקעות או בייצור טכנולוגי בסין עלולה לגרום לעיכובים באספקה, לשינויים בתמחור ולפגיעה ביציבות שרשראות ההספקה הגלובליות. מאחר וסין משולבת עמוקות בכלכלה הבינלאומית, כל ירידה בפעילות הכלכלית שלה צפויה להקרין ישירות על מדינות התלויות ביצוא אליה ועל חברות גלובליות הפועלות בתחומיה.
כלכלנים מזהים קווי דמיון גוברים בין מגמות הכלכלה הסינית לבין הדשדוש שחוותה יפן בשנות התשעים. שילוב של דפלציה, חוב מצטבר ואוכלוסייה מזדקנת עלול להציב את סין על מסלול של צמיחה נמוכה מתמשכת, תוך שחיקה באפקטיביות המדיניות והגברת הסיכון לקיפאון כלכלי ודמוגרפי ממושך.
