ממשלת קנדה הודיעה על הקמת קרן עושר לאומית חדשה, לראשונה בתולדות המדינה כחלק ממהלך רחב לחיזוק הכלכלה והאצת השקעות בפרויקטים אסטרטגיים. הקרן, שתיקרא "Canada Strong Fund", תתחיל עם הון ראשוני של 25 מיליארד דולר קנדי ותתמקד בתחומים מרכזיים כמו אנרגיה, תשתיות, כרייה, חקלאות וטכנולוגיה.
ראש הממשלה מארק קרני הציג את המהלך כהכרחי על רקע שינוי היחסים עם ארה"ב ואיומי מכסים, והדגיש כי קנדה נמצאת ב”נקודת מפנה היסטורית” שמחייבת האצת השקעות ובניית תשתיות. לדבריו, הקרן תפעל בשיתוף המגזר הפרטי ותתמוך בפרויקטים רחבי היקף, בהם שדרוג נמלים ופיתוח משאבי טבע.
הקרן תאפשר גם לציבור הקנדי להשקיע ישירות – צעד חריג ביחס לקרנות עושר אחרות בעולם במטרה להרחיב את מקורות ההון ולחזק את המעורבות הציבורית.
עם זאת, המהלך מעורר ביקורת. גורמים במכון הכלכלי של מונטריאול הזהירו כי הקרן עלולה להכביד על משלמי המסים ולהניב תשואות מוגבלות. גם יו"ר האופוזיציה, פייר פוליאב, תקף את היוזמה וכינה אותה "קרן חוב ריבונית", תוך שהוא מציין כי בניגוד למדינות אחרות – קנדה פועלת תחת גירעון תקציבי.
לדבריו, מדינות כמו סינגפור, נורווגיה וסעודיה מממנות קרנות עושר מעודפי תקציב, בעוד קנדה מתכננת להישען על מימון חוב. גם כלכלנים מציינים כי בניגוד למודל הקלאסי, שבו קרנות עושר משקיעות הכנסות ממשאבי טבע בשווקים גלובליים, הקרן הקנדית צפויה להתמקד בעיקר בהשקעות בתוך המדינה.
לשם השוואה, קרן העושר של נורווגיה, שהוקמה ב-1990 על בסיס הכנסות מנפט וגז, הפכה לגדולה בעולם עם נכסים בהיקף של כ-2.1 טריליון דולר. מדינות נוספות עם קרנות בהיקף של מעל טריליון דולר כוללות את סין, איחוד האמירויות וכווית.
למרות הביקורת, קרני טען כי מצבה הפיסקלי של קנדה השתפר וכי הגירעון נמוך מהצפוי, מה שמאפשר את השקת הקרן. בנוסף, לדבריו, היקף ההשקעות הזרות במדינה נמצא בעלייה ומוביל ביחס לכלכלות גדולות אחרות.
בממשלה צפויים לקיים בחודשים הקרובים התייעצויות נוספות כדי לקבוע את מבנה הקרן, אופן ניהולה והיקף ההשקעות, כאשר השאלה המרכזית נותרת פתוחה: האם מדובר במנוע צמיחה חדש, או בהימור פיננסי בתקופה של אי-ודאות כלכלית.
