אין כמעט ויכוח על דבר אחד: המשק הישראלי חייב להיפתח. אחרי שבועות של אי-ודאות, עצירה כלכלית ופגיעה עמוקה בפעילות העסקית, ברור שהמשק לא יכול להישאר מושבת לאורך זמן. כל שבוע כזה עולה למשק מיליארדים, אבל מאחורי המספרים הגדולים נמצאים גם אלפי עסקים קטנים ובינוניים, כאלה שחיים על תזרים יומיומי ושעבורם כל יום סגור מקרב אותם לקריסה.
לכן, עצם פרסום המתווים לפתיחה הדרגתית של המשק הוא צעד מתבקש. הכסף חייב לחזור לזרום, החברות הגדולות צריכות לחזור לפעול, והעסקים הקטנים – אלה שאין להם כרית ביטחון – חייבים לנשום.
אבל השאלה האמיתית היא לא אם לפתוח את המשק. השאלה היא איך עושים את זה.
כאשר מקומות העבודה חוזרים לפעילות אבל מערכת החינוך נשארת סגורה, נוצרת מציאות בלתי אפשרית עבור משפחות רבות. המשק חוזר לעבוד, אבל הילדים נשארים בבית. במצב כזה, מי שנושאות ברוב הנטל הן האימהות. לא מעט נשים ייאלצו להישאר בבית, לעבוד חלקית או לוותר זמנית על העבודה, בזמן שמקומות העבודה ממשיכים להתקדם.
זו לא רק סוגיה משפחתית – זו סוגיה כלכלית. פערים כאלה לא נעלמים עם סיום המשבר, הם נשארים הרבה אחריו. התקדמות מקצועית נבלמת, קידומים נדחים, והפערים המגדריים בשוק העבודה מתרחבים שוב, דווקא ברגע שבו המשק מנסה להתאושש.
במקביל מתרחש תהליך נוסף, פחות מדובר אך משמעותי לא פחות. בניגוד למערכה הקודמת מול איראן, המשק נפתח הפעם כאשר גיוס מילואים רחב עדיין בעיצומו. המשמעות היא שחלק ממקומות העבודה חוזרים לפעילות מלאה בזמן שעובדים רבים עדיין בשירות מילואים פעיל. בזמן שהארגון מתקדם קדימה, אותם עובדים נשארים מחוץ למעגל העבודה, והחזרה שלהם לאחר השחרור הופכת מורכבת יותר. כך נוצר פער נוסף: בין מי שנמצאים בעבודה לבין מי שנמצאים במילואים.
פתיחה לא מתואמת של המשק עלולה לכן ליצור שני פערים חדשים – בין נשים לגברים, ובין משרתי מילואים לשאר העובדים. אלה פערים שנוצרים מהר, אבל לוקח שנים לסגור אותם. אבל הפתרונות קיימים – והם אפילו לא מורכבים במיוחד.
כבר ראינו בתקופות חירום שדווקא הרשויות המקומיות והארגונים הפרטיים ידעו לייצר פתרונות יצירתיים. עיריית תל אביב, למשל, מפעילה בימים אלה מסגרות לילדי עובדים חיוניים בבתי חולים איכילוב. ואלו בדיוק סוג הפתרונות שצריך להרחיב גם עכשיו: מסגרות חירום לילדי עובדים, יוזמות משותפות של רשויות מקומיות ומקומות עבודה, ופתרונות קהילתיים שיאפשרו להורים לחזור לעבוד.
המסר צריך להיות פשוט: לא אומרים לעובדים "תסתדרו בבית" או "תסתדרו לבד" , ויוצרים עבורם תנאים שמאפשרים להם לעבוד. פתיחת המשק היא צעד הכרחי. אבל אם כבר מחזירים את הכלכלה לפעילות, צריך לעשות זאת בצורה מתואמת ואחראית – כזו שמאפשרת לכולם לחזור לשגרה, ולא רק לחלק מהמשק.
הכותבת היא תמר ציונוב, יועצת שיווק ואסטרטגיה ארגונית, מרצה לניהול קהילות ומלווה ארגונים בבניית מערכות יחסים עם עובדים ולקוחות.
