הגדרת יעד האינפלציה בארץ – ייחודית לארה"ב. מדד מחירי ה-PCE (Personal Consumption Expenditures) הוא מדד המחירים המרכזי שעליו נשען הבנק המרכזי של ארצות הברית, הפדרל ריזרב, בקביעת המדיניות המוניטרית.
יעד יציבות המחירים הרשמי של הפד בשיעור של 2% לאורך זמן מוגדר במונחי מדד ה־PCE הכולל (Headline PCE), אך בפועל הפד מייחס חשיבות רבה לליבת ה-PCE, כלומר המדד בניכוי מזון ואנרגיה, הנתפס כמשקף טוב יותר את מגמת האינפלציה הבסיסית והמתמשכת. במדדים אלו ניכרת לאחרונה האצה, אל מעבר ל-3% ועם תחזיות להאצה לכיוון של 4%, כלומר תוך חריגה של ממש מיעד האינפלציה.
היתרון של ה-PCE הוא מידת הגמישות בקליטת שינויים בהרכב הצריכה בפועל. בשונה ממדד המחירים לצרכן (CPI), שעלייתו בשנה האחרונה הואצה כבר לכיוון של 4%, ה־PCE מבוסס על דפוסי הצריכה בפועל ומתעדכן בהתאם לשינויים בהרגלי הצריכה.
לכן הוא מצליח ללכוד טוב יותר תופעות של תחליפיות בין מוצרים ושירותים כאשר מחירים משתנים. בנוסף, הוא רחב יותר מבחינת הכיסוי, שכן הוא כולל גם הוצאות המתבצעות עבור משקי הבית על ידי הממשלה והמעסיקים, בעיקר בתחום הבריאות. בעיני הפד, זהו מדד מקיף יותר של עלויות הצריכה במשק האמריקאי.
נתוני ה-PCE חשובים מאוד, מאחר הם משפיעים על ההחלטות על שיעור ריבית הפד ובכך משפיעים על השווקים הפיננסיים – אג"ח ומניות. מבחינת השווקים הפיננסיים, החשיבות של מדדי ה־PCE עצומה: כל פרסום שלהם משפיע ישירות על ציפיות הריבית בארה״ב ועל תמחור שוקי ההון.
כאשר האינפלציה גבוהה מן הרצוי, השווקים נוטים לדחות ציפיות להפחתות ריבית ולתמחר סביבת ריבית גבוהה לאורך זמן. כיום, הן ה־PCE הכולל, הן ליבת ה־PCE והן מספר מדדי אינפלציה בסיסית רחבים יותר ממשיכים להעיד על אינפלציה גבוהה יחסית ליעד.
כתוצאה מכך, כרגע, השוק איננו מתמחר הפחתת ריבית הפד מתקשה ואף מתמחר חשש מפני תרחישים של העלאת ריבית; והדבר תומך בתשואות גבוהות יחסית בשוק האג"ח האמריקאי, במיוחד בטווחים הבינוניים והארוכים, מה שלעיתים מהווה תחרות קשה לשוק המניות.
ישנם חברי פד אשר מעדיפים מעקב אחר מדדים "מוחלקים". מעבר ל-Headline PCE ול-Core PCE, קיימת בארה"ב גם תשומת לב גוברת למדדים נוספים של אינפלציה בסיסית, ובפרט ל־Trimmed Mean PCE, מדד שמחושב על ידי הפד של דאלאס וזוכה להתעניינות גוברת בקרב כלכלנים וחלק מקובעי המדיניות בפד.
מדד ה-Trimmed Mean פועל בצורה דינמית: בכל חודש הוא מסיר מן החישוב את רכיבי המחירים בעלי השינויים הקיצוניים ביותר – הן העליות החריגות והן הירידות החריגות – ללא קשר לזהות הסעיפים. כתוצאה מכך מתקבל מדד "טכני", שנועד ללכוד את מגמת האינפלציה המתמשכת והעמוקה יותר של המשק ואולי בכל זאת להצדיק חידוש הפחתת הריבית בהמשך השנה.
הגדרת היעד בישראל שונה וסביבת האינפלציה הנוכחית מתונה יותר מאשר בארה"ב, זאת למרות אתגר המלחמה. בישראל, לעומת זאת, יעד יציבות המחירים מוגדר במונחי מדד המחירים לצרכן הכולל (CPI). לכך קיימת סיבה מהותית: למשק הישראלי היסטורי עמוקה של "הצמדות למדד" – הרבה יותר מרוב המדינות בעולם.
מעשית, הציבור הישראלי חשוף באופן ישיר למדד המחירים לצרכן דרך משכנתאות צמודות מדד, חוזי שכירות, איגרות חוב צמודות, חסכונות, פנסיות והסכמים עסקיים שונים. לכן זהו המדד שפוגש את הציבור הישראלי באופן הישיר ביותר בכיסו.
בישראל יעד יציבות מחירים נקבע על ידי הממשלה בעבר וכיום האינפלציה מצויה במרכז היעד. יעד יציבות המחירים בישראל נקבע בעבר על ידי ממשלת ישראל, כמה שנים לאחר תכנית הייצוב של 1985 וכחלק ממעבר לרצועת ניוד אלכסונית של שער החליפין של השקל. במהלך השנים עבר היעד שרשרת ארוכה של התאמות, הפחתות ושינויים ברמות היעד וטווחיו, עד אשר התגבש לטווח הנוכחי של 1%–3%, יעד שנותר ללא שינוי מזה שנים רבות.
בישראל, יעד יציבות המחירים מוגדר כטווח והדבר מאשר גמישות בהחלטות מדיניות מוניטרית. גם מבנה יעד יציבות המחירים בישראל שונה מזה של הפד. בישראל היעד מוגדר כטווח של 1%-3%, ולא כנקודת יעד אחת. יש בכך היגיון רב, משום שכלכלה אינה פועלת בדיוק של "צליפה" לנקודה בודדת.
מחירי אנרגיה, שערי חליפין, מלחמות, מגפות, שיבושי סחר וזעזועים חיצוניים יוצרים תנודתיות שקשה ולעיתים גם לא רצוי לנטרל במלואה. יעד בטווח מאפשר גמישות מסוימת ושיקול דעת רחב יותר, תוך שמירה על עוגן של יציבות מחירים.
שיעור עליית מדד המחירים לצרכן בשנה האחרונה – 1.9% ואם ישמר כך בטווח היעד, עשוי לאפשר עדיין מספר הפחתות ריבית, כל זאת בכפוף לתנאי הרקע ולמצב הביטחוני. שיעור עליית מדד המחירים לצרכן בישראל מצוי בתוך תחום יעד יציבות המחירים הרשמי (1.9% ב-12 החודשים האחרונים), בעוד שבארה״ב האינפלציה ממשיכה לחרוג כלפי מעלה מהיעד וזאת עם מידה של החרפה.
כתוצאה מכך, סביבת המדיניות המוניטרית שונה בין המדינות: בארה״ב החריגה המתמשכת של מדדי ה-PCE ומדדי אינפלציה בסיסית נוספים ממשיכה לתמוך בריבית גבוהה יחסית ובתשואות אג"ח גבוהות יחסית, בעוד שבישראל, עצם הימצאות האינפלציה בתוך יעד יציבות המחירים, הינו תנאי רקע חשוב לאפשרות של הפחתת הריבית בישראל מספר פעמים במהלך השנה הקרובה.
ההחלטות בפועל הן תלויות באופן התפתחות הנתונים ובמידה רבה בהתפתחות המצב הביטחוני. כלומר שההבדל הוא שבעוד שבארה"ב אין צפי להפחתה קרובה של הריבית, ואף ישנו חשש מפני העלאה, בישראל הצפי הוא למספר הפחות ריבית במהלך השנה הקרובה.
כותב הטור הוא ד"ר גיל בפמן הוא כלכלן, לשעבר הכלכלן הראשי של בנק לאומי.
