למרות נתוני צמיחה ותעסוקה חזקים, ישראלים רבים ממשיכים לחוש כי יוקר המחיה מכביד יותר ויותר על משקי הבית. מחקר חדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה ומכון אהרן למדיניות כלכלית, שיוצג השבוע בכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה, מבקש להסביר את הפער בין תמונת המאקרו החיובית לבין המציאות הכלכלית שחווים אזרחים רבים.
לדברי דפנה אבירם-ניצן, מנהלת המרכז לממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה, בתוך פחות משני עשורים חל היפוך מגמה משמעותי: בעוד שב-2008 מחירי המזון והדיור בישראל היו נמוכים יחסית למדינות רבות באירופה, כיום הם גבוהים בכ-30% בהשוואה בינלאומית.
עם זאת, אבירם-ניצן מדגישה כי חלק מההתייקרות נובע מהתחזקות השקל מול הדולר. לדבריה, מוצרים שמחירם בשקלים לא השתנה משמעותית נראים יקרים יותר במדדים בינלאומיים המחושבים בדולרים. למרות זאת, היא מבהירה כי גם ברמה המקומית קיימת בעיית יוקר מחיה ממשית, במיוחד בתחומי המזון והדיור.
המחקר מצביע על כך שהפגיעה אינה אחידה. בעוד שמשקי בית בעלי הכנסות גבוהות מוציאים חלק קטן יחסית מהכנסתם על מזון, בעשירונים הנמוכים הוצאות המזון עשויות להגיע לכרבע מסך ההוצאות. במקביל, מחירי הדיור ממשיכים להרחיק את חלום רכישת הדירה מזוגות צעירים רבים.
במקום להסתפק בהצהרות על מאבק ביוקר המחיה, החוקרים מציעים מודל חדש לבחינת רפורמות. לפי ההמלצות, לפני יישום מהלך ממשלתי יש להעריך בכמה צפויים המחירים לרדת בפועל, מה משקלו של המוצר בסל ההוצאות של משקי הבית ומהם החסמים והעלויות הכרוכים ביישום הרפורמה.
אבירם-ניצן טוענת כי אחת הסיבות המרכזיות לכישלון רפורמות רבות היא שטווח ההשפעה שלהן ארוך, בעוד שפוליטיקאים מחפשים הישגים מהירים. לדבריה, תהליכים כמו הפחתת רגולציה, רישוי עסקים ופתיחת שווקים לתחרות עשויים להימשך שנים רבות, ולכן אינם זוכים לעדיפות מספקת.
בתחום המזון הטרי ממליץ המחקר על הרחבת היבוא והפחתת מכסי המגן, לצד מעבר למודל של תמיכה ישירה בחקלאים. לפי החוקרים, מהלך כזה עשוי להוביל לירידת מחירים לצרכנים, תוך שמירה על החקלאות המקומית באמצעות פיצוי ממשלתי. עם זאת, הם מדגישים כי הדבר מחייב הקצאת תקציבים משמעותית מצד המדינה.
בנוגע לעליות המחירים מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, אבירם-ניצן מציינת כי לא רק כוחם של שחקנים גדולים בשוק משפיע על המחירים, אלא גם התנהלות היבואנים. לדבריה, התחזקות השקל הייתה אמורה להפחית את עלויות היבוא, אך חלק מההוזלה לא התגלגל לצרכנים.
לדבריה, על רשות התחרות לבחון את רמת התחרותיות בשווקים השונים, אך גם לציבור יש תפקיד. "הצרכנים צריכים להצביע ברגליים", אמרה, וקראה לציבור להשוות מחירים ולהעדיף תוצרת מקומית כאשר היא משתלמת, במטרה להגביר את הלחץ התחרותי על היבואנים והיצרנים.
