רק כ-13% מקרנות המניות האמריקאיות הגדולות האקטיביות הצליחו להכות את מדדי הייחוס שלהן בעשור האחרון. כלומר, במשך 10 שנים, רק כ-13% מקרנות ה-Large Cap האקטיביות בארה"ב הצליחו להשיג תשואה גבוהה יותר מהאלטרנטיבה הפסיבית שלהן, כאשר כ-87% לא הצליחו להכות את מדדי הייחוס שלהן לאורך התקופה הזו, כך לפי נתוני Morningstar.
קרן אקטיבית מעסיקה מנהלי השקעות שמנסים לבחור את המניות שיניבו תשואה גבוהה יותר מהמדד. לעומתה, קרן פסיבית/מחקה פשוט מנסה לעקוב אחרי מדד, למשל S&P 500.
עם זאת, כן נרשם שיפור ביחס לממוצע ההיסטורי, משום שרק 27% מהקרנות האקטיביות האמריקאיות המתמקדות בחברות גדולות הצליחו לנצח את הקרנות הפסיביות המקבילות שלהן ב-12 החודשים שהסתיימו ב-30 ביוני.
כאמור, בשנה האחרונה רק כ-27% הצליחו, לעומת העשור האחרון שבו רק כ-13% הצליחו. המשמעות היא שבשנה האחרונה מנהלי הקרנות האקטיביות הצליחו יותר יחסית לעבר – אבל עדיין 73% לא הצליחו לנצח את האלטרנטיבה הפסיבית.
במקביל, הנתונים של Morningstar מבוססים על תשואות לאחר דמי ניהול, וזה משמעותי מאוד גם כן.
בעבר היה מקובל לשלם למנהל השקעות כדי שיבחר עבורך מניות, אך היום משקיע יכול לקנות קרן סל שעוקבת אחרי S&P 500 למשל, בעלות נמוכה מאוד. לכן, המשקיע יכול לשאול: מה הסיבה שאשלם למנהל השקעות דמי ניהול גבוהים יותר כדי לנסות לנצח את המדד, אם אני יכול לקנות את המדד כמעט בחינם? או בסכום נמוך משמעותית. זו אחת מהסיבות לזרימת הכספים מקרנות אקטיביות לקרנות פסיביות.
מסתמן כי הקרנות האקטיביות סובלות מיציאת כספים כבר הרבה שנים, אך מנהלי השקעות אקטיביים טוענים שהעולם השתנה בגלל גורמים כמו: ריבית גבוהה יותר, ה-AI ופערים גדולים בין ביצועי מניות שונות. הטיעון שלהם הוא שבעידן של כסף זול וריבית אפסית, הרבה מניות עלו יחד, אבל עכשיו, כשהריבית גבוהה יותר וה־AI משנה תעשיות, נראה גם מנצחים גדולים וגם הפסדים גדולים. לכן, הטענה שלהם יכולה להתבסס על זה שמי שיודע לבחור את המניות הנכונות יכול להרוויח הרבה יותר ממי שפשוט קונה את המדד.
במקביל, קיימת טענה נוספת שה-AI יהפוך את בחירת המניות האקטיבית לחשובה יותר ויותר, וההחזקה של כל השוק באמצעות מדד היא בעצם החזקה גם של המנצחים וגם של המפסידים, מכיוון שה-AI יכול לגרום לחברות להגדיל רווחים, לאבד יתרון תחרותי, לפתח טכנולוגיות חדשות או להיפגע. הטיעון הוא שמנהל אקטיבי ינסה לזהות את השינויים האלה. עם זאת, הנתונים מראים כי רוב מנהלי ההשקעות בארה"ב עדיין לא מצליחים לעשות זאת באופן עקבי.
התנאים השתפרו לבחירת מניות:
הפערים בין הביצועים של מניות שונות באותו מדד – זינקו השנה לרמה הגבוהה ביותר מזה עשרות שנים. יש פיזור גדול מאוד של תשואות וזו בדיוק סוג הסביבה שבה מנהל אקטיבי אמור להיות מסוגל להרוויח עם בחירות נכונות. לכן, תיאורטית זו הייתה אמורה להיות תקופה מצוינת עבורם, אך ה-S&P 500 והנאסד"ק אינם נותנים לכל חברה משקל שווה ומשתמשים בעיקר ב-Market Cap Weighting.
כלומר, ככל שהחברה גדולה יותר, המשקל שלה במדד גדול יותר וקומץ חברות ענק דוחף את המדדים. מעניין לראות שאם חמש החברות הגדולות מהוות חלק עצום מהמדד, המדד כולו יכול להציג תשואה גבוהה, כאשר מנהל אקטיבי עלול לבחור שלא להחזיק בהרבה מן החברות היקרות האלו, אבל הן יכולות להמשיך לעלות.
למשל, עשר החברות הגדולות ביותר ב-S&P 500 מהוות יותר מ-40% מערך המדד וזה יכול להקשות על מנהל אקטיבי, משום שלפעמים לא לעשות את מה שהמדד עושה הוא בדיוק מה שגורם לך להפסיד למדד. בנוסף, רמת ריכוזיות כזו יכולה להיחשב גבוהה מדי עבור רוב תיקי ההשקעות, כי אם חלק עצום מהתיק תלוי במספר חברות טכנולוגיה, הסיכון עולה והפגיעה יכולה להיות משמעותית. לכן חשוב להסתכל על תשואה מתואמת סיכון, ולא רק על תשואה.
המעבר האדיר מפעיל לפסיבי:
בשנת 2020 קרנות מחקות מדד הגיעו לראשונה לאותה רמת נכסים כמו קרנות אקטיביות, ומאז הן המשיכו במגמת צמיחה, אך כיום יש בהן כמעט פי שניים כסף מאשר בקרנות אקטיביות. כלומר, בתוך פחות משני עשורים התמונה התהפכה לחלוטין.
במקביל, למרות שהקרנות הפסיביות הן "פסיביות", משקיעים משתמשים בהן כדי לקבל החלטות הקצאה אקטיביות. כלומר, קרן הסל עצמה היא פסיבית, אבל ההחלטה של המשקיע כמה כסף לשים בכל אחת מהן היא אקטיבית.
קרנות סל פסיביות צפויות להגיע השנה לראשונה לכ-1 טריליון דולר של כניסות נטו, מה שמדגיש את התפקיד הדומיננטי שלהן בתיקי השקעות.
עם זאת, בשוק האג"ח מנהלי השקעות אקטיביים דווקא מצליחים.
בקרנות אג"ח אקטיביות מסוג Intermediate Core Bond כ-66% הצליחו לנצח את benchmark שלהן בשנה האחרונה וזה הרבה יותר טוב מה־27% של קרנות המניות הגדולות. יותר מזה – רוב הקרנות בקטגוריה הזו הצליחו לנצח את המדד במשך שלוש שנים רצופות. אחד ההסברים האפשריים הוא שבשוק האג"ח יש הרבה יותר מקום למנהל לבצע התאמות, ולכן יש מצבים שבהם ניהול אקטיבי יכול להוסיף יותר ערך מאשר בשוק המניות הגדולות.
נראה כי גם עכשיו, כאשר התנאים נראים לכאורה מושלמים לבחירת מניות, רוב מנהלי הקרנות האקטיביות עדיין לא מצליחים לנצח את המדדים – במיוחד אחרי דמי ניהול.
אם מנהל אקטיבי גובה הרבה יותר מקרן סל, הוא צריך לייצר ערך מוסף אחרי דמי ניהול ומסים, ואם במשך 10 שנים רק 13% הצליחו להכות את מדדי הייחוס שלהם ב-Large Cap אמריקאי, קשה להצדיק הסתמכות על בחירת מניות אקטיבית כבסיס לתיק.
