"ההטמעה האיטית של טכנולוגיות חדשות בענף הבנייה בישראל משקפת ככל הנראה את קיומם של חסמים שונים להטמעת חדשנות בבנייה בישראל", כך עולה מסקירת בנק ישראל את ענף הבנייה, כחלק מסיכומי 2023 שמפרסם הבנק בימים אלה. ישראל אמנם מובילה בפיתוח טכנולוגיות, אך לא ממהרת ליישם אותן, למרות שמבחינת הכדאיות שערך הבנק עולה שאימוצן יחסוך בעלויות, בהשוואה לעלות האלטרנטיבית של העסקת כוח אדם נוסף.
אחד החסמים שמזהה הבנק ביישום טכנולוגיות הבנייה הוא אי הוודאות של היזמים לגבי אימוצן בשוק. זאת משום שענף הבנייה מבוזר וכולל חברות רבות וקבלני משנה לאורך שרשרת הערך, שצריכים לסנכרן ביניהן את אימוץ השיטות החדשות. בפרט, בגלל יתרונות לגודל בבנייה חדשנית. חברות קטנות ובינוניות נמנעות מאימוץ שיטות חדשות. סיבה נוספת היא חששות של צרכנים מבנייה תעשייתית, על אף שבפועל מדובר בבנייה איכותית יותר. כל אלה עלולים לתרום לחוסר יציבות של הביקושים לטכנולוגיות חדשות. כמובן שבסופו של דבר במצב הנוכחי עלות הבנייה גבוהה יותר ותורמת למחירי הדירות היקרים בארץ.
כדי להתמודד עם חסם זה הוקם בדנמרק ארגון צרכנים, המנגיש מידע על הענף ומסייע, בין השאר, להתגבר על החסם הצרכני. בנוסף, מדינות פועלות להבטחת ביקושים לבניה בשיטות חדשניות ברמה שתהפוך את חדירת החדשנות לכדאית. כך, למשל, בבריטניה ובדנמרק הממשלה משפיעה על הביקושים באמצעות דרישות לרמת תיעוש מסוימת בענף הבנייה למגורים בפרויקטים ציבוריים. נמצא שמדיניות זו יעילה בקידום דיגיטציה בענף. בבנק ישראל טוענים שניתן ליצור תמריצים דומים גם בישראל.
