איראן נכנסת ליום הרביעי ברציפות של מחאות והפגנות, כאשר מוקד הזעם הציבורי הוא כלכלי מובהק: קריסה חדה בערך הריאל, אינפלציה שמטפסת לשיעורים של כ-50% בשנה ושחיקה עמוקה ביכולת הקיום של שכבות הולכות וגדלות באוכלוסייה.
המחאה החלה ביום ראשון בלב הכלכלה העירונית של טהרן – הבזאר הגדול, לאחר שהריאל האיראני צנח לשפל היסטורי מול הדולר בשוק החופשי. סוחרים סגרו חנויות, הפסיקו מסחר ויצאו לרחובות במחאה על אובדן הערך המוחלט של הכנסותיהם.
בתוך ימים ספורים התפשטו ההפגנות לערים רבות נוספות, בהן אספהאן, שיראז, יזד, כרמאנשאה וקרג', והקיפו לא רק סוחרים אלא גם סטודנטים, עובדים ובעלי עסקים קטנים.
🚨 BREAKING – TEHRAN, IRAN 🇮🇷
The streets are SPEAKING.
A massive crowd has gathered in Tehran chanting:
“JAVID SHAH” — LONG LIVE THE SHAHThis isn’t a fringe protest.
This is open defiance.
This is the sound of a population that has lost its fear. pic.twitter.com/L0gP4QBk5V— Dennis jacob (@12431djm) December 31, 2025
המשבר החריף במיוחד עבור ענפים התלויים ביבוא, ובראשם סוחרי הטלפונים הניידים והמכשור האלקטרוני. קריסת המטבע הפכה את המודל העסקי שלהם לבלתי אפשרי: עלויות היבוא מזנקות בן לילה, בעוד כוח הקנייה של הציבור נשחק במהירות. בימים האחרונים נרשמו שערים של יותר מ-1.4 מיליון ריאל לדולר – נתון שממחיש את אובדן האמון המוחלט במטבע המקומי.
כלכלנים מצביעים על כך שהייחוד במחאה הנוכחית הוא זהות המפגינים. בניגוד לגלי מחאה קודמים, שנשענו בעיקר על שכבות חלשות – פועלים, חקלאים או צעירים מובטלים, הפעם מדובר גם במעמד הביניים ובסוחרי הבזאר, קבוצה שבאופן היסטורי נחשבה לעוגן חשוב ביציבות המשטר מאז המהפכה האסלאמית ב-1979. עצם הצטרפותם מאותתת כי המשבר הכלכלי חצה קווים חברתיים.
שורשי המחאה נעוצים בשילוב של מספר גורמים: ניהול כלכלי כושל, שחיתות ממוסדת, בידוד בינלאומי וסנקציות כבדות שהוטלו על איראן בשל תוכנית הגרעין שלה. הכלכלה האיראנית סובלת מזה שנים מצמיחה אפסית ואף שלילית, ירידה בהשקעות, ומחסור חריף במטבע זר, אך בימים האחרונים המשבר הפך מוחשי ויומיומי עבור אזרחים רבים.
בתגובה ללחץ הציבורי, הנשיא מסעוד פזשכיאן הודיע כי הממשלה "מכירה במחאה" והתחייב להידברות עם נציגי המפגינים. במקביל, הוא קיבל את התפטרותו של נגיד הבנק המרכזי ומינה במקומו את שר האוצר לשעבר, צעד שנתפס כניסיון לבלום את קריסת האמון במערכת הכלכלית. עם זאת, צעדים אלה טרם הצליחו להרגיע את הרחוב.
לצד הדרישות הכלכליות, המחאה מקבלת גם גוון פוליטי: סטודנטים נשמעים קוראים סיסמאות נגד ההנהגה וחלק מהמפגינים אף מביעים תמיכה בשושלת השאה שהופלה במהפכה. עבור המשטר, מדובר בתרחיש מסוכן, שבו מצוקה כלכלית מתגלגלת לאתגר ישיר על הלגיטימיות השלטונית.
במערב עוקבים מקרוב אחר ההתפתחויות. בארצות הברית הביעו תמיכה פומבית במפגינים, בעוד ההנהגה בטהרן מזהירה מפני "התערבות זרה" ומדגישה כי תגיב בחומרה לכל ניסיון לערער את היציבות.
