בעלי מכליות הנפט הגדולים בעולם העלו את החשש מפני קריסת שוק, שבועות ספורים בלבד לאחר שסגירת מצר הורמוז הזניקה את התעשייה לרבעון של רווחי שיא. כך לפי דיווח ב-FT.
הבעלים נערכים לצניחה חדה בתעריפי הגבייה האפשריים שלהם עבור חכירת מכליות, במקרה שארה"ב ואיראן יגיעו להסכם שיפתח מחדש את נתיב המים, שדרכו עוברת בשגרה 20% מאספקת הנפט העולמית.
האחיזה החנוקה של איראן במצר מאז פרוץ המלחמה, הניבה רווחי עתק לתעשייה, כאשר זינקו ל-36 מיליארד דולר ברבעון הראשון. השיא הקודם, שעמד על 26 מיליארד דולר, נקבע בשנת 2022. כך לפי נתוני ברוקרי הספנות Clarksons.
הסיכון להאטה חדה התגבר לאחר שהבעלים השקיעו חלק ניכר מרווחיהם בהזמנות של ספינות חדשות. הדבר מעורר חשש מפני מחזור נוסף של "גאות ושפל" המאפיין את תעשיית הספנות מזה עשרות שנים.
מספר מובילי הנפט הגדולים ביותר שהוזמנו השנה כבר עקף את הסך השנתי של כל שנה מלאה אחרת בהיסטוריה. כך לפי חברת הנתונים הימיים AXSMarine.
אחרי יותר מחודשיים: מכליות נפט עם 6 מיליון חביות יצאו ממצר הורמוז
מהשיא ועד הציפייה לפתיחה מחדש
התעריפים היומיים שבעלי המכליות יכולים לדרוש כבר ירדו מהשיאים שנרשמו בשבועות הראשונים של המלחמה, אז העלות הממוצעת להשכרת מכלית הגיעה ל-162,992 דולר. עבור כלי השיט הגדולים, היכולים לשאת כ-2 מיליון חביות נפט ביום, התעריף היומי זינק ל-386,685 דולר.
הסגירה של המצר הותירה יותר מ-160 מכליות נפט תקועות במפרץ, ומספר חציות המכליות את המצר צנח ל-2-3 בכל יום, לעומת כ-100 טרום המלחמה. הדבר הגביל את היצע כלי השיט והקפיץ את תעריפי השילוח מסביב לעולם.
גם ההחלטה של הבעלים לנתב את כלי השיט סביב "כף התקווה הטובה" כדי להימנע מהים האדום ומתקיפות של המורדים החות'ים, תרמה לעלייה.
למרות שהתנועה במצר נותרה משובשת ברובה, התעריפים הכוללים הממוצעים ליום עבור מכליות, ירדו בשבועות האחרונים לטווח של בין 55,000 ל-95,000 דולר עבור כלי השיט הגדולים יותר, וזאת בציפייה לפתיחה מחדש של המצר. טווח זה עדיין גבוה מהממוצע בשנים האחרונות שעמד על 30,000-40,000 דולר.
נתוני Xeneta הראו כי התעריפים מאסיה לארה"ב זינקו ב-109% מאז החלה המלחמה בעוד שהעלויות עבור מכולות המיועדות לאירופה עלו ביותר מ-50%. חברות הספנות מוסיפות היטלי דלק ומאלצות את היבואנים לשאת בעלויות הקשורות למשבר האנרגיה.
מחיר הספוט למכולה באורך 40 רגל מאסיה לצפון אירופה עלה ל-3,649 דולר נכון לשלשום (שישי). זוהי עלייה של 27% לעומת שבוע קודם לכן, כך לפי פלטפורמת השילוח באוסלו, Xeneta. העלות מאסיה לחוף המערבי של ארה"ב עלתה ב-20%, ל-3,933 דולר.
הזמנות המכליות השנה נמצאות במסלול להשתוות לשנת 2024, שהייתה השנה השלישית העמוסה ביותר מאז שנת 2000. כך לפי נתוני חברת AXS.
מחזוריות של גאות ושפל
תעשיית מכליות הנפט תהיה אחת הבודדות שתפסיד אם נפחי תנועת הספנות במצר יחזרו לרמות שלפני המלחמה. סגירת נתיב המים החיוני הזניקה את מחירי האנרגיה ופגעה בתעשיות מרובות.
בתעשיית מכליות הנפט שולטים בעלי ספינות יוונים, עם צי פעיל ששוויו מוערך ב-66.4 מיליארד דולר. סכום זה גבוה ב-26 מיליארד דולר יותר מסין. לפי חברת טכנולוגיית הספנות Veson Nautical.
למרות שהתעשייה מורגלת במחזורי גאות ושפל, שורה של זעזועים גלובליים בעשור הנוכחי, כולל מגפת הקורונה ומלחמת הסחר של טראמפ, הזריקו תנודתיות רבה יותר לתעריפי השילוח.
עם זאת, חלק מהמנהלים סברו כי הסיכון להאטה בתעשייה הוא מוגזם, וטענו כי גל ההזמנות של ספינות חדשות השנה הגיע לאחר תקופה של תת-היצע. אך יש הסוברים כי העלייה מגיעה לאחר תקופה שבה היה מחסור בכלי שיט.
עמדה זו זכתה לתמיכה גם מצד שנמצאת בבעלות איל ההון היווני אוונגלוס מרינאקיס, אשר ביצעה הזמנה גדולה לספינות חדשות.
אחרים טענו כי המלחמה תוביל לשינויים מתמשכים באופן שבו נפט משונע. הדבר ימשיך לתמוך בתעריפים שבעלי המכליות יכולים לגבות. השינויים כוללים שימוש בנתיבים החשופים פחות לאיומי מלחמה.
למה הנפט לא עולה ל-200 דולר לחבית?
יותר משלושה חודשים מאז שנתיב המים נחסם בפועל, ויצר את שוק ההיצע הגרוע ביותר בהיסטוריה המודרנית. שורה של פתרונות עוקפים שומרת על מחיר הנפט הגולמי מתחת ל-100 דולר לחבית, בניגוד לתחזיות קודרות יותר שצפו מחירים של עד 200 דולר.
שילוב של יצוא שיא מארה"ב, האטה חדה ולא צפויה בביקוש הסיני, וטפטוף קבוע של נפט גולמי שעדיין מוצא את דרכו דרך המצר, עזר לספוג חלק גדול מהזעזוע של אובדן יותר מ-10 מיליון חביות ביום מהאספקה של המזרח התיכון. עודף היצע שנוצר לפני המלחמה ריכך גם הוא את המכה.
כל העיניים נשואות כעת לשאלה כמה זמן עודפי ההגנה הללו יוכלו להחזיק מעמד. במקביל, השאלה מתי יתחדשו הזרימות דרך המצר, ולאן מועדות פניהם של מחירי הנפט, הפכו לסימני השאלה הגדולים ביותר עבור הכלכלה העולמית.
