ממצאים חדשים של בנק ישראל מצביעים על כך שעובדים במגזר הציבורי מביעים עניין נמוך יותר בהחלפת מקום עבודתם, גם כאשר הם חשים שהתפקיד אינו תואם את הכשרתם או השכלתם. המחקר מבוסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ומציג הבדלים עקביים בין המגזר הציבורי והעסקי בישראל.
לפי הנתונים, 8% מהעובדים בישראל מדווחים כי הם מעוניינים לעזוב את מקום עבודתם הנוכחי. עם זאת, בקרב עובדי המגזר הציבורי, שיעור זה נמוך משמעותית – רק 6.5%. לשם השוואה, במגזר העסקי עומד שיעור זה על 8.1%.
בנוסף, כ-19% מהעובדים בכלל המשק טוענים שהשכלתם או הכשרתם אינה תואמת את דרישות התפקיד. שיעור זה גבוה במיוחד במגזר העסקי, שם כ-20% מעידים על חוסר התאמה. לעומת זאת, במגזר הציבורי, רק כ-10% חשים כך – פער של מחצית.
המחקר, שנערך על ידי ד"ר יובל מזר מחטיבת המחקר של בנק ישראל, ניתח נתוני סקרי כוח אדם שנאספו מאז 2018, הכוללים שאלות ייעודיות על רצון העובד להחליף עבודה והערכתו העצמית לגבי התאמתו המקצועית לתפקידו.
גם לאחר שנוטרלו משתנים כמו גיל, מגדר, רמת השכלה, תחום עיסוק וגודל המעסיק, נותר פער מובהק של כ-1.9 נקודות אחוז ברצון לעזוב – לרעת המגזר העסקי. במילים אחרות, עצם העבודה במגזר הציבורי מהווה גורם ממתן בפני מעבר תעסוקתי.
אחת המסקנות המרכזיות מהמחקר היא שמאפיינים מוסדיים של המגזר הציבורי – כמו ביטחון תעסוקתי, שכר יציב, שעות עבודה נוחות ותחושת קביעות – תורמים ליציבות תעסוקתית גבוהה יותר, גם כאשר קיימת תחושת אי-התאמה.
ממצא חשוב נוסף הוא כי רצון העובד לעזוב את מקום עבודתו מתורגם בפועל לעזיבה בטווח של שמונה חודשים. כלומר, הרצון להחליף עבודה אינו רק תחושת אי-שביעות רגעית, אלא אינדיקטור ממשי להתנהגות תעסוקתית עתידית.
לפי בנק ישראל, שיפור ההתאמה בין עובדים למקומות עבודה הוא מרכיב מהותי בהעלאת פריון העבודה בישראל, הנחשב נמוך ביחס בינלאומי. התאמה זו יכולה להתרחש לא רק בתחילת הקריירה – דרך בחירת תחום לימוד או עיסוק – אלא גם באמצע הדרך, דרך מעברים בין מקומות עבודה או בין מגזרים.
