במשך חודשי החורף אנטארקטיקה כמעט מכפילה את שטחה, כאשר מי הים סביבה קופאים והופכים למשטח עצום של קרח. אבל בחורף 2024 הופיעה באזור מזרח אנטארקטיקה תופעה חריגה במיוחד: חור עצום נפתח בתוך שכבת הקרח, בשטח של 89,121 קמ"ר – מעט פחות משטחה של פורטוגל.
התופעה, המכונה פוליניה (Polynya), היא אזור של מי ים פתוחים המוקף בקרח. הפוליניה הופיעה באוגוסט 2024 באזור Breid Bay, שבדרך כלל מכוסה לחלוטין בקרח בחודשים יולי ואוגוסט.
מחקר חדש של צוות חוקרים מהודו, בראשות מדען כדור הארץ ג’יבנג’יוטי סוויין, מצא כי השילוב החריג של תנאי מזג אוויר קיצוניים הוא שעמד מאחורי היווצרות החור. המחקר פורסם בכתב העת Geophysical Research Letters.
שישה "נהרות בשמיים"
לדברי החוקרים, בין יולי לאוגוסט 2024 פגעו באזור שישה נהרות אטמוספריים – זרמים צרים של אוויר לח וחם שמגיעים מקווי רוחב נמוכים יותר לכיוון אנטארקטיקה.
החוקרים מציינים כי מדובר בכמה מאירועי הובלת הלחות החזקים ביותר שתועדו באמצע החורף באזור.
זרמי האוויר הביאו עמם כמויות גדולות של לחות וחום, והזרימה הדרומית החזקה דחפה את קרח הים לכיוון הקוטב. במקביל, הנהרות האטמוספריים הגבירו את הקרינה ארוכת-הגל שהגיעה לפני השטח, העלו את הטמפרטורה באטמוספרה והביאו למשקעים חמים יותר.
התוצאה הייתה פגיעה משמעותית בתהליך היווצרות הקרח.
אבל זו לא הייתה הסיבה היחידה.
רוחות חזקות באזור גרמו לתופעה המכונה Ekman suction, שבה תנועת המים על פני הים גורמת לעליית מים עמוקים יותר אל פני השטח. במקרה הזה, המים שעלו היו חלק מזרם המים העמוקים הסובב את אנטארקטיקה – מים חמים יחסית ומעורבלים יותר ממי השטח בחורף.
המים החמים שהגיעו לפני הים, יחד עם גלי חום ימיים מתמשכים, הקשו עוד יותר על קפיאת המים.
יותר פוליניות בעתיד?
החוקרים מעריכים כי אירועים דומים עשויים להפוך לתכופים יותר ככל ששינויי האקלים יובילו לנהרות אטמוספריים חזקים יותר, לגלי חום תכופים ומתמשכים יותר ולעלייה בטמפרטורת השכבות העליונות של האוקיינוס הדרומי.
לדבריהם, אזורים שבהם קרח הים נותר בעבר יציב לאורך החורף עלולים לחוות בעתיד יותר תקופות של ירידה בכיסוי הקרח והיווצרות פוליניות.
הממצאים מגיעים על רקע ירידה מתמשכת בהיקף קרח הים סביב אנטארקטיקה. 2026 רשמה את היקף קרח הים החורפי השלישי הנמוך ביותר מאז תחילת המדידות, בעוד שארבעת השיאים הנמוכים ביותר נרשמו בארבע השנים האחרונות. השיא השלילי נרשם ב-2023, ואחריו 2024 – השנה שבה הופיעה הפוליניה העצומה ב-Breid Bay.
גם השנה נרשמה תופעה חריגה נוספת: בחודש יוני אזור נרחב בים בלינגסהאוזן, ממערב לחצי האי האנטארקטי, לא קפא. השטח החשוף הגיע לגודל של כ-צרפת, אף שבדרך כלל הוא מכוסה בקרח ים בתקופה זו של השנה.
למה קרח הים חשוב?
קרח הים עצמו צף על פני האוקיינוס, ולכן היעלמותו אינה גורמת ישירות לעלייה בגובה פני הים. עם זאת, הוא משמש מעין חיץ סביב מדפי הקרח והקרחונים של אנטארקטיקה, שעלולים להשפיע משמעותית על מפלס פני הים אם יאבדו מסה בקצב מואץ.
כאשר מעטפת הקרח הימית מצטמצמת במהלך החורף, חלק גדול יותר ממדפי הקרח והקרחונים חשוף למי האוקיינוס החמים יותר – תהליך שמדאיג את החוקרים.
לקרח הים יש גם תפקיד מרכזי במערכת האקולוגית של אנטארקטיקה. הוא מהווה בסיס למארגי מזון שלמים, שמזינים מערכות אקולוגיות ימיות באזור ומשפיעים גם על שרשראות מזון באוקיינוסים ברחבי העולם.
לדברי החוקרים, ההתחממות הגלובלית, הנגרמת בעיקר מפעילות אנושית ושריפת דלקים מאובנים עשויה לשנות את התנאים שמאפשרים לקרח הים להיווצר ולהישאר יציב בחורף.
