בשבוע שעבר, איראן הזהירה כי הכבלים התת-ימיים במצר הורמוז מהווים נקודת תורפה לכלכלה הדיגיטלית של האזור. הדבר מעורר חששות מפני התקפות פוטנציאליות על תשתיות קריטיות.
נתיב המים הצר, המוכר כנקודת חנק עבור משלוחי נפט עולמיים, חיוני באותה מידה לעולם הדיגיטלי. מספר סיבים אופטיים נמתחים על קרקעית הים של המצר, ומחברים בין מדינות מהודו ודרום-מזרח אסיה לאירופה, דרך מדינות המפרץ ומצרים.
שלוש ספינות מנסות לחצות את מצר הורמוז – ביניהן מכליות איראנית
כבלים תת-ימיים הם כבלי סיב-אופטי או חשמל המונחים על קרקעית הים להעברת נתונים ואנרגיה. על פי נתוני ה-ITU (סוכנות האו"ם לטכנולוגיות דיגיטליות), הם נושאים כ-99% מתעבורת האינטרנט העולמית. בנוסף לאינטרנט, הם מעבירים תקשורת וחשמל בין מדינות וחיוניים לשירותי ענן ותקשורת מקוונת.
מדינות המפרץ, ובעיקר איחוד האמירויות וסעודיה, השקיעו מיליארדי דולרים בבינה מלאכותית ובתשתיות דיגיטליות. זאת במטרה לגוון את הכלכלות שלהן מעבר לנפט. המדינות הקימו חברות AI לאומיות המסתמכות על הכבלים להעברת נתונים במהירות.
הכבלים המרכזיים במצר
AAE-1, מחבר את דרום-מזרח אסיה לאירופה עם נקודות עגינה באיחוד האמירויות, עומאן, קטאר וסעודיה.
הכבל FALCON, מחבר את הודו וסרי לנקה למדינות המפרץ, סודן ומצרים.
האחרון הוא הכבל GBI, מקשר בין כל מדינות המפרץ, כולל איראן.
מהם הסיכונים?
בעוד שתקלות רבות נגרמות מפעילות בשוגג כמו תקלות מרשתות דיג או מאסונות טבע, הסיכון לחבלה בחסות מדינה נותר גבוה. למשל בשנת 2024, כלי שיט שהותקף על ידי החות'ים פגע באחד הכבלים בים האדום.
המלחמה עם איראן, שנמצאת כעת קרוב לסימון חודשיים של לחימה, גרמה לשיבושים חסרי תקדים באספקת האנרגיה ופגעה במרכזי נתונים של אמזון, AWS, בבחריין ובאיחוד האמירויות. עד כה, הכבלים התת-ימיים לא נפגעו.
מהו הפתרון?
תיקון כבלים באזורי העימות הוא אתגר. מעבר לתיקון הפיזי, ישנם קשיים לוגיסטיים.
ראשית, יש את הסיכונים הביטחוניים, בעלי ספינות תיקון חוששים מפעולות לחימה או מוקשים. נוסף על כך, קבלת אישור כניסה למים טריטוריאליים של מדינות עימות, עשויה לערוך זמן.
נראה כי לאחר המלחמה יהיה צורך לסקור מחדש את קרקעית הים כדי להימנע מספינות שטבעו או חפצים מסוכנים.
