חודש יוני הנוכחי מסתמן כנקודת מפנה עבור חברות הטכנולוגיה הגדולות.
לפי ניתוח שבוצע בידי "Yahoo Finance" על בסיס נתונים שפורסמו על ידי חברת AlphaSpace, עולה כי "שבע המופלאות" בתוספת ענקיות הטכנולוגיה ברודקום ואורקל, מחקו החודש שווי שוק אסטרונומי של כ-2.7 טריליון דולר.
הסיבה הרשמית לטלטלה היא שהשוק מתחיל לתמחר מחדש את העלויות המפלצתיות של בניית תשתיות הבינה המלאכותית ה-AI.
האם זה מסמן מגמה רחבה יותר?
אם בתחילת החודש הלחץ התרכז בעיקר בשבע המופלאות (מיקרוסופט, אפל, אנבידיה, גוגל, אמזון, מטא וטסלה) כעת הוא זולג לענקיות תשתית נוספות כמו ברודקום ואורקל, כשהשוק מחלק את השחקניות המרכזיות לשלוש קטגוריות.
מצד אחד נמצאות חברות החומרה והנהנות המיידיות מהביקוש הגובר ל AI, כמו אנבידיה וברודקום שנהנו מזינוק מטורף בזכות הביקוש לשבבים.
מן העבר השני נמצאות חברות המימון וההוצאות כמו מיקרוסופט, אלפבית, אמזון, מטא ואורקל – שהן למעשה החברות ששופכות את מיליארדי הדולרים על הקמת המערכים הללו.
בין לבין נמצאות הלוויינים הפיננסיים כמו אפל וטסלה. חברות אלו נותרו במגרש של מניות הצמיחה הגדולות (Megacaps) ונהנו מהסנטימנט החיובי בשוק, כשהן נתפסות כנכס עקיף או כ"טרמפיסטיות" על טרנד ה-AI, גם אם הן לא נמצאות בליבת מרוץ התשתיות והחומרה כרגע.
החשש הנוכחי בשוק הוא שברגע שחברות המימון יתחילו לצמצם הוצאות, אפקט הדומינו יפגע גם בחברות התשתית וגם באותם לוויינים פיננסיים שחוסים תחת צילן.
משבר האנרגיה והחשמל של ה-AI
התפכחות המשקיעים נובעת במידה רבה מההבנה כי התיאבון של טכנולוגיית ה-AI אינו מתמצה רק ברכישת שבבים יקרים, אלא מייצר משבר היקפי רחב בהרבה, ובראש ובראשונה משבר אנרגיה.
חוות השרתים החדשות שמוקמות בקצב מסחרר דורשות כמויות חשמל אדירות, עד כדי כך שחברות הטכנולוגיה נאלצות לחתום על חוזי ענק מול תחנות כוח ומספקי אנרגיה רק כדי להבטיח שהמחשבים שלהן לא יכבו.
עלויות האנרגיה הללו, לצד פיתוח מערכות קירור מורכבות ותשתיות נדל"ן מיוחדות, הופכים את ההשקעה הגולמית להוצאה שוטפת ומנופחת, שמכבידה על הדוחות הכספיים ומחמירה את הלחץ על שולי הרווח.
מחיר עלות הכניסה למירוץ
על פי תחזיות ומחקר של בנק ההשקעות Nomura, הכסף הפנוי שנשאר בכיס של ענקיות הענן עומד לצנוח בחדות. הסיבה היא פשוטה: העלויות של בניית תשתיות ה-AI הולכות ונעשות יקרות להחריד.
כדי להבין את גודל הבעיה, צריך לזכור שהכסף הפנוי הזה הוא בדיוק "כרית הביטחון" שהמשקיעים התרגלו לקבל מהחברות הגדולות בעולם.
זהו המזומן ששימש אותן עד היום כדי לחלק דיבידנדים, לקנות חברות אחרות, או לרכוש בחזרה את המניות של עצמן כדי להעלות את הערך שלהן.
כעת, כרית הביטחון הזו פשוט נלחצת ומצטמצמת. חוות שרתים מפלצתיות, שבבים יקרים, חוזי אנרגיה מטורפים וציוד תקשורת הפכו ל"דמי כניסה" בסיסיים ויקרים מאוד – סכום עתק שחברות הטכנולוגיה חייבות לשלם רק כדי לא להישאר מאחור במרוץ.
כעת חובת ההוכחה עוברת באופן סופי להנהלות של ענקיות הטכנולוגיה. הן יצטרכו להוכיח לשוק שהן מסוגלות להמשיך לממן את מהלך ההתרחבות היקר הזה, בלי לשרוף את ערימות המזומנים שבזכותן המשקיעים התאהבו בהן מלכתחילה.
נראה כי וול סטריט כבר לא מוכנה לתמחר חברות על בסיס חלומות והבטחות לעתיד, היא מתמחרת אותן על בסיס המחיר הכבד של הדרך לשם.
