נתונים חדשים מצביעים על פער משמעותי בהרגלי הבנקאות בין ישראל לעולם: הישראלי הבוגר מחזיק בממוצע כ-1.1 חשבונות בנק בלבד, לעומת 5.3 בארצות הברית, 2.8 בבריטניה, כשני חשבונות בגרמניה וכ-1.4 בצרפת.
בארצות הברית, יותר ממחצית מהחשבונות שנפתחו בשנה האחרונה היו חשבונות נוספים ללקוחות קיימים – נתון שממחיש את רמת הניידות וההשוואה הגבוהה בין בנקים. בישראל, לעומת זאת, רפורמת המעבר בין בנקים שהושקה לפני כ-5 שנים לא הצליחה לייצר שינוי משמעותי: כ-220 אלף ישראלים בלבד עברו בנק בשלוש השנים הראשונות להפעלתה, מתוך מיליוני לקוחות.
צפו בקטע המלא:
הפער הזה משקף, לפי גורמים בשוק, שוק בנקאי שבו הצרכן הישראלי נותר פסיבי יחסית. בין הסיבות לכך ניתן למנות נאמנות ארוכת שנים לבנק הראשון, לעיתים מאז השירות הצבאי או תחילת הלימודים לצד תחושת חוסר הבדל בין הבנקים והיעדר שקיפות מספקת להשוואת תנאים.
בנוסף, עולה גם השפעה פסיכולוגית: רבים מהלקוחות מרגישים "מוכרים" לבנק שלהם, מה שמקטין את המוטיבציה לבדוק חלופות, גם כאשר ייתכן שהן משתלמות יותר. נושא נוסף שמחזק את המבנה הקיים הוא דירוג האשראי. לפי מומחים, ריבוי חשבונות בנק עלול להשפיע לעיתים על הדירוג ולהיתפס כסיכון גבוה יותר, מה שמייצר תמריץ עקיף להישאר עם חשבון יחיד.
הממונה על התחרות קובעת: חמשת הבנקים הגדולים הם "קבוצת ריכוז"
במקביל, נטען כי קיימת בישראל רמה נמוכה יחסית של חינוך פיננסי. רבים מהצרכנים אינם בודקים באופן שוטף עמלות, ריביות ותנאי ניהול חשבון, ולעיתים משלמים על שירותים בנקאיים וכרטיסי אשראי מבלי להשוות חלופות או לנהל מו"מ להפחתת עלויות.
בסיכומו של דבר, הפער בין ישראל לעולם בתחום מספר חשבונות הבנק אינו רק נתון טכני אלא משקף שוק שבו רמת המעורבות הצרכנית נמוכה יחסית, והתחרות בין הבנקים מוגבלת בפועל, גם אם קיימת תחרות על הנייר.
